גולדברג ואח' נ' יוסאבשווילי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים קלה שארעה ברח' פרויד בחיפה, באיזור הפנייה ימינה מרח' מוריה.

לצערי לא הצלחתי להגיע למסקנה בדבר מיקומה המדוייק של התאונה אך מאחר ושני הנהגים העידו על פנייה ימינה, אין חשיבות אם מדובר בפנייה מרח' מוריה לרח' פרויד או ב"פניה" ימינה של האוטובוס לתחנה.

על אף עדותה הבעייתית של התובעת בהדגמת התאונה, אני מקבלת את גרסתה לתאונה, בכך שהיא נגרמה מסטיית חלקו האחורי של האוטובוס למסלול נסיעתה, ההסבר היחיד האפשרי לפגיעה, שעצם התרחשותה ומוקדי הנזק אינם במחלוקת.

מכיוון שכך, אני סבורה ששני הנהגים אחראים לקרות התאונה: התובעת, הנוסעת במקביל לאוטובוס, שעבר אותה ברובו במהלך פניה ויודעת, כפי שאמרה, שאוטובוס מתקשה לבצע את הפניה ברח' הצר, וראתה אותו מתקרב לעברה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 6-11). היה עליה להאט את הנסיעה ולאפשר לאוטובוס לחלוף על פניה.

הנתבע, שלמרות שטען כי מדובר בכביש ישר, העיד כי נסע בנתיב הימני מבין שני הנתיבים לפניה ימינה. לאור מקום התאונה, כפי שתואר על ידו לא היתה סיבה לניסוח זה של כתב ההגנה והוא אינו עולה בקנה אחד עם האמור בדו"ח התאונה, נ/3: "בעודי פונה ימינה בחורב לתחנה...". גם בדיון אמר שנפגע בעת שהיה בפנייה ימינה (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 16-18).

הפגיעה ברכב התובעת אינה מתיישבת עם פגיעה שלה באוטובוס עקב סטיה שלה לנתיבו, שהיתה צריכה לגרום לנזק בחלק הקדמי ממש של רכבה ולא בצד. הפגיעה בשני כלי הרכב מתיישבת עם גרסת התובעת לאופן קרות התאונה.

על כן אני קובעת כי רוב האחריות לתאונה רובץ על הנתבע, שסטה מנתיבו עם חלקו האחורי של האוטובוס, 70%, ומיעוט האחריות רובץ על התובעת, שראתה את האוטובוס והיה עליה לשמור ממנו מרחק, בנתיב שלה, 30%.

אני מאשרת את הנזקים הבאים: לרכב התובעת לפי חוות דעת השמאי: 4,261 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 585 ₪, מסכום זה ישולמו 70% בסך 3,392 ₪. אני דוחה את התביעה להוצאות נלוות ועגמת נפש שלא הוכחה, ואיני סבורה שיש להכיר בתביעה סתמית לעגמת נפש בגין נזק רכוש שתוקן.

הנתבע הודה כי לא כל הנזק הנחזה בתמונות ולמצער לא הנזק לפנס, נגרם בתאונה דנן, על כן אני מפחיתה מסכום הנזק את עלות הפנסים ועבודות החשמל, ומתוך העלות הנותרת בסך 1,800 ₪ אני מחייבת את הנתבעות שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את הסך 540 ₪. אני דוחה את התביעה לתשלום שכ"ט שמאי לתובעת שכנגד, שכן חוות הדעת נערכה באמצעות שמאי, עובד שכיר של התובעת שכנגד, שעלות שכרו אינה משתנה לפי מספר חוות הדעת שהוא עורך, ועל כן מדובר בהוצאה שלא הוכחה.

התוצאה הינה כי הנתבעת מס' 2 תשלם לתובעת מס' 1 את הסכום 2,852 ₪ לסילוק התביעה והתביעה שכנגד.

כל צד יישא בהוצאותיו.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מתן פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: