גולאני נ' יחזקאל ואח'

פסק דין

התובע נפצע במהלך ירידה מהארגז האחורי של משאית המבוטחת על ידי הנתבעת 2. המחלוקת בין הצדדים היא האם האירוע מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה–1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

מטעם התובע העידו התובע עצמו ובן דודו, אחמד אלג'ולאני. הנתבעים לא השמיעו עדים מטעמם, גם לא את נהג המשאית, הוא הנתבע 1.

התובע הצהיר כי ביום התאונה התלווה לבן דודו, שעבד עם הנתבע 1, על מנת לחפש מקום עבודה בפנצ'רייה אשר ממוקמת ליד מחסנה של הנתבעת 2 בעיר בית שמש (התובע, סעיף 4א' לתצהיר).

לאחר שהתברר לו כי אין צורך בעובדים בפנצ'רייה, הוא התלווה אל בן דודו ואל הנתבע 1, כטרמפיסט, על מנת לחזור עמם בסופו של יום לכיוון ביתו שבירושלים (התובע, סעיף 6א' לתצהיר).

בסביבות השעה 15:00, הגיעה המשאית לאזור דרך שלמה בתל אביב, על מנת להעמיס סחורה מתוך אחת החנויות במקום (התובע, סעיף 6ב' לתצהיר).

התובע ירד מהקבינה של המשאית ופנה לחלק האחורי של המשאית, שם היו בן דודו והנתבע 1 בעיצומו של הליך העמסת סחורה על הארגז (התובע, סעיף 6ד' לתצהיר).

התובע הצהיר כי:

"לאחר שבן דודי והנתבע 1 היו בשלבים הסופיים של עבודתם במקום ולמעשה כבר סיימו את הליך העמסת הסחורה על ארגז המשאית ואף היו במצב של המתנה על מנת להביא את תעודת המשלוח מהחנות (כדי להתחיל את הנסיעה חזרה לירושלים) החלטתי על דעתי וכאמור אך ורק מתוך סקרנות (לשמה) לעלות (בעצמי) על הארגז של המשאית וזאת על מנת "להסתכל" על סחורת הסלונים (שכבר הועמסה על הארגז) וזאת על מנת להתעניין ברכישת סחורה דומה (של סלונים) לבית הוריי שבירושלים (שם אגב הסלון היה מקולקל, באותה עת)" (התובע, סעיף 7א' לתצהיר).

עוד לפי התצהיר:

"זמן קצר לאחר שעליתי על ארגז המשאית ואף הספקתי להתרשם מהסחורה אשר הועמסה לשם (על ידי בן דודי והנתבע 1) התכוונתי, בשלב מסוים, לרדת מהארגז וזאת באמצעות מדרגת המשאית האחורית העשויה מברזל (להלן – "המדרגה") ואז ולמרבה הצער רגלי הימנית מעדה (בכך שהיא החליקה מעל המדרגה האחורית של המשאית) וכך נפלתי עם כל כובד משקלי ואזור הסנטר, הפה, הלסת, השיניים, הלסת התחתונה והיד הימנית (כולל שורש כף היד הימנית) על קצה מדרכת הבטון אשר היתה כאמור בפתח החנות שלעיל (להלן – "הנפילה")" (התובע, סעיף 7ב' לתצהיר).

התובע חזר והדגיש בתצהירו כי מעולם לא השתתף ולא נטל כל חלק בהליך העמסת הסחורה על ארגז המשאית (התובע, סעיף 6ד' לתצהיר).

התובע צירף לתצהירו את הודעת הנתבע 1 במשטרה (נספח י' לתצהיר התובע). בהודעה נכתב:

"..המכונית היתה בהעמסת סחורות של סלונים. הבחור שהיה איתי היה טרמפיסט הוא עלה עם הפועל שהיה איתי על ארגז אחורי להסתכל על הסחורה ברגע שרצה לרדת מעד ונפל על המדרכה וירד לו דם מהפה והסנטר. ברצוני לציין כי האוטו עמד לצורך העמסת סחורה. המשאית היתה מכובה מנוע ואני גם הייתי בארגז של המשאית לצורך העמסה."

בחקירה הנגדית השיב התובע כי כאשר הוא ירד, הנהג היה בארגז המשאית (התובע, עמוד 4 לפרוטוקול). בחקירה החוזרת הוא השיב כי הוא עלה על המשאית לאחר שהנהג ירד (התובע, עמוד 5 לפרוטוקול).

בן דודו של התובע, אחמד אלג'ולאני השיב כי כאשר התובע ירד הוא היה במשרד, על מנת לקחת תעודת משלוח (אחמד אלג'ולאני, עמוד 5 לפרוטוקול). הוא לא שם לב היכן היה הנהג (אחמד אלג'ולני, עמוד 6 לפרוטוקול).

לשאלת בית המשפט מדוע ירד התובע מהמשאית השיב אחמד אלג'ולאני: "כדי לחזור הביתה. באותו זמן סיימנו את העבודה שלנו. ואני הייתי בפנים יצאתי ורציתי לחזור הביתה" (אחמד אלג'ולאני, עמוד 6 לפרוטוקול).

לטענת התובע, בשים לב לכך שהתאונה התרחשה בזמן שהוא ירד מהארגז לקראת תחילתה של נסיעה המשאית חזרה ולאחר שבן דודו והנתבע 1 כבר סיימו את הליך העמסת הסחורה, הרי השימוש שנעשה על ידו הנו שימוש לצרכי תחבורה והתאונה הינה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. התובע מדגיש כי מטרת ההצטרפות שלו למשאית לאורך היום הייתה כדי לזכות בסופו של אותו היום בטרמפ חזרה לירושלים.

התובע מבקש לראות בפעולת הירידה פעולה שהייתה קשורה למטרה תחבורתית. התובע מדגיש כי מטרת הירידה הייתה התחלת נסיעה עתידית. לטענת התובע, אם במקרה נשוא פסק הדין "אוסם" (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541 (2004)) הוחלט כי מדובר בתאונת דרכים, לא ייתכן שהמקרה הנדון לא יוכר ככזה.

לטענת הנתבעים, התובע לא עסק בפריקה וטעינה קודם לירידה מהמשאית ולכן לא חלה בענייננו הלכת אוסם. לטענתם, העובדה שהתובע ירד מתוך כוונה להמשיך בנסיעה אינה רלבנטית, כפי שאין רלבנטיות לכוונה זהה של אדם היורד מקומה שמינית לכיוון הרכב ונופל בדרכו.