גוטמן נ' בן גיגי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית על הסך של 57,198 ש"ח אשר עניינה הפרה נטענת של חוזה שכירות.

רקע העובדתי

1.בחודש מאי 2010 נכרת בין הצדדים הסכם שכירות (להלן: "ההסכם"), ולפיו השכירה התובעת לנתבעים חנות מס' 37 אשר בבעלותה, המצויה בקניון מגדלי העיר בראשל"צ (להלן: "המושכר"), וזאת לתקופה של חצי שנה החל מיום 1.6.10 ועד ליום 30.11.10 כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 2,000 ₪, בתוספת מע"מ. כמו כן, ניתנה לנתבעים אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת, החל מיום 1.12.10 ועד ליום 31.11.11, כנגד תשלום דמי שכירות חודשיים בסך של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "האופציה").

2.עוד נקבע בהסכם, כי להבטחת התחייבויותיהם, יפקידו הנתבעים בידי התובעת שטר חוב בסך של 10,000 ₪ וכן ימציאו ערבות של שני ערבים. משהנתבעים המציאו ערבות של ערב אחד בלבד, דרשה מהם התובעת למסור לידיה שיק ביטחון אשר לא יוגבל בסכום ויהווה בטוחה לקיום מלוא התחייבויותיהם. שיק כאמור נמסר לתובעת על ידי הנתבעים (להלן: "שיק הבטחון").

3.התובעת טוענת כי הנתבעים מימשו את האופציה שעמדה לרשותם על פי ההסכם, אך עשו דין לעצמם וחרף הוראות ההסכם, לפיו דמי השכירות בגין תקופת האופציה יעמדו על סך של 2,500 ₪, המשיכו לשלם דמי שכירות בסך של 2,000 ₪ בלבד ופינו את המושכר בסוף חודש מאי 2011, קרי בחלוף חצי שנה בלבד מתקופת האופציה.

4.לטענתה, הנתבעים הפרו את ההסכם בכך שנותרו חייבים כלפיה הסכומים, כמפורט להלן:

4.1.סך של 17,400 בגין דמי שכירות עבור תקופה של ששה חודשים, עד לתום תקופת האופציה, החל מחודש יוני ועד לחודש נובמבר 2011 (לפי 2,500 ₪ X 6, בתוספת מע"מ).

4.2.סך של 3,480 ₪ בגין הפרש דמי שכירות ששולמו באופן חלקי החל מחודש דצמבר 2010 ועד לחודש מאי 2011 (500 ₪ X 6, בתוספת מע"מ).

4.3.סך של 7,312 ₪ בגין תשלומי ארנונה עבור כל תקופת השכירות (מתוך סך של 8,746 ₪ שולם לתובעת הסך של 1,434 ₪ בלבד) (העתק קבלות בגין תשלומי ארנונה ששולמו על ידי התובעת צורפו לתצהיר עדותה הראשית).

4.4.סך של 563.5 ₪ בגין תשלומי מים וביוב (העתק קבלות בגין תשלומי המים והביוב צורף לתצהיר עדותה הראשית).

4.5.סך של 8,442 ₪ בגין דמי ניהול עבור התקופה החל מחודש יוני 2011 ועד לחודש נובמבר 2011 (העתק אישור חברת האחזקות "שילב" בגין גובה החוב צורף לתצהיר עדותה הראשית).

4.6.סך של 20,000 ₪ פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית של ההסכם.

4.7.סה"כ - הסך של 57,198 ₪. מסכום זה יש לנכות את התשלום שהופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט בסך של 3,147 ₪ וסה"כ 54,051 ₪.

5.לפיכך, התובעת מילאה את שיק הבטחון על הסך של 55,000 ₪ והגישה אותו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

6.מנגד, טוענים הנתבעים, במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמם כי בהתאם לסעיף 15א להסכם, הוגבל סכום השיק לסך של 10,000 ₪ בלבד והתובעת עשתה דין לעצמה שעה שמילאה אותו על הסך של 55,000 ש"ח.

7.הנתבעים טוענים, כי לאחר שמילאו כל התחייבויותיהם על פי ההסכם בגין תקופת השכירות המקורית, סוכם בינם לבין התובעת, באמצעות בעלה, כי תקופת האופציה תהא לששה חודשים בלבד, קרי עד ליום 31.5.11 וכי דמי השכירות בגינה ימשיכו לעמוד על סך של 2,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ.

8.בהתאם להסכמות אלו, הופקדו בידי התובעת ששה שיקים על הסך של 2,320 ₪, כל אחד, ובכך לטענתם שולמו דמי השכירות במלואם בגין תקופת האופציה. כמו כן, שולמו על ידם דמי הניהול במלואם ישירות להנהלת הקניון בסך של 4,010 ₪ (העתק דפי בנק המתעדים תשלומים לחברת הניהול וכן אישור חברת הניהול, לפיו לא נותר כל חוב כלפיה צורפו לתצהירי עדות ראשית של הנתבעים).

9.עוד טוענים הנתבעים, כי ביום 31.5.11 הודיעו לתובעת על פינוי המושכר מכל חפץ באמצעות מכתב בדואר רשום. למכתב צורפו מפתחות המושכר וצוין בו כי הנתבעים מאשרים את החוב לעירייה וכי ישלמוהו לידי התובעת כנגד אישור התשלום (העתק המכתב צורף לתצהיר עדותם הראשית).

10.הנתבעים הפקידו בקופת בית המשפט סך של 2,913 ₪ בגין חוב לעירייה עבור 6 חודשים וכן סך של 214 ₪ בגין חוב מים, וסה"כ הסך של 3,117 ₪.