גוט נ' בן יהודה ואח'

החלטה

החלטה זו היא החלטה משלימה בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' בר-עם) מיום 8.5.13. עניינה של ההחלטה בשאלה האם חילופי הדברים בין הצדדים בסיום הדיון מיום 25.11.12, עולים כדי הסדר דיוני על העברת הסכסוך לבוררות.

בהחלטה מיום 9.5.13 ניתנה לצדדים הזדמנות להתייחס לאמור, והחלטה זו ניתנת לאחר שהתקבלה התייחסות מאת שני הצדדים.

עמדתי היא, כי חילופי הדברים בין הצדדים – כפי שנרשמו בעמ' 3, ש' 1-9 לפרוטוקול הדיון מיום 25.11.12 – לא הגיעו כדי הסכמה מלאה ואינם מהווים הסדר דיוני בדבר העברת הסכסוך לבוררות.

כך התרשמתי גם במהלך הדיון ובעת שנאמרו הדברים. זו דעתי גם לאחר ששבתי ועיינתי בדברים כפי שנרשמו מפי הצדדים בפרוטוקול הדיון ובהתייחסות שהוגשה מטעם שני הצדדים.

לאורך כל הדיון הדגיש התובע את חששו מכך שבסופו של יום אף אם יינתן פסק דין לטובתו, לא יוכל להיפרע מן הנתבעים. על רקע זה שב וטען כי על בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה של מלוא סכום התביעה בקופת בית המשפט. כאשר הועלתה, לקראת סוף הדיון, האפשרות כי הסכסוך יועבר להכרעת בורר, אמר ב"כ התובע כי אינו מתנגד לכך. עם זאת התנה את העברת הסכסוך כאמור ב"הפקדת סכום בקופת בית המשפט לתשלום הוצאות הבוררות". הנתבעים לא הסכימו לתנאי זה, וביקשו שלא להורות על הפקדת סכום כלשהו בקופת בית המשפט, מעבר לסך של 10,000 ₪ שהופקד בקופת בית המשפט בעבר כתנאי לביטול פסק הדין שניתן נגדם בהעדר הגנה. במצב דברים זה, וחרף התמונה שיכולה להתקבל, לכאורה, מהדברים שנרשמו בפרוטוקול, לא נוצר מפגש רצונות בין הצדדים. הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר התנאים להעברת הסכסוך לבוררות, ובעיקר בדבר הסכום שיופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט כתנאי להעברת הסכסוך לבוררות. עמדת הנתבעים בדבר הסכמתם להעברה בלא שיופקד על ידם סכום נוסף כלשהו איננה בגדר הסכמה לתנאי שהעמיד התובע, ויש לראות בה קיבול תוך שינוי, שכמוהו כהצעה חדשה (ס' 11 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). על הצעה זו לא בא קיבול.

בנסיבות העניין – וגם לאחר שנתתי דעתי לדברים שנרשמו מפי שני הצדדים לאחר מכן בדבר הסכמתם לכך שבית המשפט הוא שיקבע את זהות הבורר – לא סברתי כי ניתן לראות בצדדים כמי שהגיעו להסכמה לפיה בית המשפט הוא שיקבע את התנאים להעברת הסכסוך לבוררות, ובפרט בנוגע לסכום שיופקד בקופת בית המשפט לשם כך. זאת, גם נוכח הפערים המהותיים שהתגלעו בין הצדדים בעניין זה, ונוכח עמדת התובע בקשר עם ההפקדה, מזה; ועמדתם הנחרצת של הנתבעים בדיון, ממנה עלה שאין באפשרותם להפקיד סכומים ממשיים כלשהם מעבר לסכום שכבר הופקד על ידם, מזה. מהתנהלות הנתבעים בדיון ברור, למשל, כי לוּ נקבע שעליהם להפקיד את הסכום שבו הותנה בסופו של יום מתן הרשות להתגונן – 100,000 ₪, או אפילו את מחצית הסכום האמור – לא היה הדבר עולה בקנה אחד עם הסכמת הנתבעים מהדיון.

מטעמים אלה סברתי עוד במהלך הדיון וסמוך אחריו כי חילופי הדברים בין הצדדים לא התגבשו כדי הסדר דיוני בדבר העברת הסכסוך לבוררות. בשל כך ניתנה – לאחר הדיון – החלטה לגופה של הבקשה למתן רשות להתגונן, מבלי להורות על העברת הדיון לפני בורר.

נוכח כל האמור לעיל, נותרת ההחלטה מיום 27.11.12 על כנה. בשים לב למועד מתן החלטה זו – יופקד הסך של 100,000, שנקבע כתנאי למתן הרשות להתגונן, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, עד ליום 24.7.13.

בכפוף להפקדה כאמור ולאחר שתיעשה, יינתנו הוראות בדבר המשך ההליכים.

המזכירות תמציא לצדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: