גוהסי נ' הראל חברה לבטוח בעמ

פסק דין

לפניי בקשה לסילוק תביעה, שהוגשה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, על הסף וזאת מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בשל התיישנות עילת התביעה (להלן – "הבקשה").

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

המשיבה ילידת 1965 נפגעה לטענתה בתאונת דרכים ביום 5.3.2004 (להלן – "התאונה") בעת שנהגה ברכבה מסוג פורד, מס' רישוי 91-143-23. בשל עוצמת ההתנגשות נותקה חגורת הבטיחות בה הייתה חגורה התובעת וראשה הוטח לעבר השמשה וגרונה נחבט, ככל הנראה מההגה. התובעת פונתה לחדר מיון בבי"ח בלינסון ע"ש "רבין".

המשיבה הגישה, ביום 16 מאי 2011 את תביעתה בגין נזקי גוף בתחום האף-אוזן-גרון ובתחום האורטופדי שנגרמו לטענתה בתאונה.

טיעוני המבקשת

תביעת המשיבה הוגשה בחלוף למעלה מ 7 שנים לאחר תאונת הדרכים הנטענת ובהתאם לאחר חלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

בבקשה נטען כי כבר לאחר התאונה אובחנה המשיבה כסובלת מ"צליפת שוט" והחלה לסבול מכאבי גב בסמוך לה, אולם החליטה לא להמשיך את הבירור מטעמים הקשורים עימה, על אף שבמשך השנים טופלה בתחום פגיעתה בתחום האף–אוזן-גרון. עוד נטען כי גם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה, הרי שתביעת המשיבה התיישנה ובהתאם לסעיף 2 לחוק ההתיישנות ביהמ"ש לא יזקק לתובענה ועל כן יש לדחותה.

טיעוני המשיבה

לטענת המשיבה התביעה הוגשה ב 17 מאי 2011 לאחר 7 שנים ו-71 ימים ובניכויי ימי פגרת פסח – 7 שנים ו-60 ימים ולטענתה אין לנתבעת עילת התיישנות. לטענתה, נגרמו לה נזקי גוף הנחלקים לשניים כדלקמן: נזק בתחום האף-אוזן-גרון- נזק במיתרי הקול- נזק זה התגלה למשיבה סמוך למועד התאונה, זאת מאחר וחשה כאבים בגרון ואיבדה יכולת דיבור. נזק בתחום האורטופדי בגב התחתון (עמ"ש מותני), אשר לטענת המשיבה לא התגלה סמוך למועד התאונה. לחילופין וכשהופיע לא ייחסה לו משמעות. רק במהלך שנת 2010 לאחר החמרת כאבים והתדרדרות מהירה במצבה מצאו רופאי המשיבה להפנותה לבירור רפואי, אשר בעטיו התברר הנזק האורטופדי שנגרם לה, בלט דיסק L4-L5 היקפי הלוחץ מעט את השק וב L5-S1 בלט דיסק קל היקפי עם פריצה קלה באספקט אחורי ושמאלי הלוחץ על השק ושורש העצב השמאלי. ביום 6 יוני 2010 נותחה התובעת ובוצעה לה קובילציה (שאיבת דיסק). לאחר הניתוח האמור טוענת התובעת כי עדיין קיימת הגבלה בתנועות עמ"ש מותני וכאבים בגב תחתון.

המשיבה טוענת כי נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התובענה בתחום האורטופדי, אשר נתגלו לה רק בשנת 2010 ועל כן תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לה עובדות אלה- כלומר, לטענתה התיישנות התביעה תחול משנת 2017, בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות. המשיבה התייחסה ליחס בין סעיף 8 לחוק ההתיישנות לבין סעיף 89(2) לפקודה הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולפסיקה וטענה להיקש מהחלטה בשא 012826/08 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ ומדינת ישראל נ' עזבון המנוח יוסף וישנייבסקי. לדידה, גם אם יסתבר כי היה בליבה של המשיבה חשד שהוא בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי בין הנזק שנגרם לה בגב תחתון לבין התאונה- אזי לא הייתה יכולה לבסס עילת תביעה בדבר חשד זה לקשר סיבתי ללא קיומו של בירור אורטופדי מקיף כפי שעשתה רק בשנת 2010.

דיון

ככלל, תובענה אזרחית, שעילתה אינה מבוססת על זכות במקרקעין, מתיישנת כעבור שבע שנים, מהיום בו נולדה עילת התובענה. טענת ב"כ התובעת לפגרת הפסח אינה רלבנטית, מכיוון שהתביעה לא הוגשה מיד לאחר הפגרה. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע:

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

(1)בשאינו מקרקעין – שבע שנים"

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע:

"תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה."

בפקודת הנזיקין נקבעה תקופת ההתיישנות בתובענות על עוולות, בסעיף 89(2) לפקודה:

" מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל — היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע — היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק."

היינו, במקרה שבו רכיב הנזק נתגלה באיחור (ראה: ע"א 74/60 נמר נ' שירותי נמל מאוחדים, פ"ד ט"ו (1) 255,260), תתיישן התובענה לאחר 10 שנים מקרות הנזק ובכל מקרה לא בהתאם לטענת ב"כ התובעת לכך שממועד הגילוי מתחילת תקופת ההתיישנות של שבע שנים.