גואטה נ' עיריית תל-אביב

החלטה

בקשה למחיקה ו/או דחייה על הסף (כך במקור. י"ק)

העובדות הצריכות לעניין:

ביום 13/9/09 הגישה המבקשת (להלן – "העירייה") תביעה לפינוי המשיבים (להלן – "גואטה") משני דוכנים המצויים במתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב.

ביום 22/11/09 הגישו המשיבים כתב הגנה ובצידו תביעה שכנגד. התביעה שכנגד היא תביעה כספית על סך 3,000,000 ₪. בסעיף 105 לכתב התביעה שכנגד מציינים גואטה כי: "תביעה זו מוגשת, בין היתר, בהתאם לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958". (להלן – "חוק ההתיישנות").

תביעה זו היא התביעה נשוא הבקשה לסילוק על הסף.

ביום 17/2/10 הגישה העירייה כתב הגנה מפני התביעה שכנגד. כתב ההגנה אינו כולל טענות בדבר התיישנות.

ביום 25/12/09 הגישה העירייה בקשה להפריד את הדיון בתביעה העיקרית, תביעת הפינוי, מן התביעה שכנגד, התביעה הכספית של גואטה.

ביום 14/3/10 הורה בית המשפט על הפרדת הדיון בתביעה העיקרית מן התביעה שכנגד, בהתאם לתק' 53(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, מטעמים של יעילות הדיון.

הבקשה:

כל עוד לא הופרד הדיון, חלו על התביעה שכנגד הוראות ס' 4 לחוק ההתיישנות, ועל כן מנועה הייתה העירייה מהעלאת טענות התיישנות כלפי התביעה שכנגד. משהופרד הדיון – מדובר בשתי תביעות נפרדות ועתה יכולה העירייה לטעון להתיישנות עילות התביעה שכנגד. העירייה מעלה את טענת ההתיישנות מיד בהזדמנות הראשונה בה הפכה הטענה לטענת הגנה אפשרית.

העירייה מפרטת בבקשתה מדוע וכיצד התיישנו עילות התביעה שביסוד התביעה שכנגד. עיקרם של דברים הוא שהתחנה המרכזית החדשה נפתחה בשנת 1993 ובמועד זה התגבשו עילות התביעה של גואטה כלפי העירייה, ככל שיש בהן ממש. תביעת גואטה היא תביעה כספית ותקופת ההתיישנות החלה עליה היא 7 שנים.

התגובה:

החלטה דיונית בדבר הפרדת הדיון בתביעה שכנגד מהדיון בתביעה העיקרית אינה משנה את סיווגה של תביעת גואטה כתביעה שכנגד, ואינה יכולה לפגוע בזכויות גואטה על פי ס' 4 לחוק ההתיישנות. משהוגשה התביעה כתביעה שכנגד, כדין, חלים עליה הוראות ס' 4 לחוק ההתיישנות והעירייה מנועה מלטעון כלפיה טענת התיישנות. אין בהפרדת הדיון כדי לאיין את חלות ס' 4 לחוק ההתיישנות על התביעה שכנגד.

ההזדמנות הראשונה להעלאת טענת ההתיישנות הייתה בכתב ההגנה ומשלא העלתה העירייה טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה, אין להיזקק לה עוד. (ס' 3 לחוק ההתיישנות).

דיון:

זו לשונו של ס' 4 לחוק ההתיישנות:

"בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".

אין מחלוקת בין הצדדים כי כל עוד לא הופרד הדיון בתביעה שכנגד מן התביעה העיקרית חסתה התביעה שכנגד תחת כנפי ס' 4 הנ"ל, ולא ניתן היה לטעון נגדה טענת התיישנות.

בנמקה מדוע לא נטענה טענת ההתיישנות במסגרת כתב ההגנה שכנגד מסבירה העירייה כי "לא היה ברצונה של המבקשת להתבזות ולפעול בניגוד לתקנות ו/או הפסיקה..." ועל כן חיכתה להחלטה בעניין הפרדת הדיון. ואכן, לשונו של ס' 4 לחוק ההתיישנות רחבה. די כי נושא אחד לתביעה העיקרית ולתביעה שכנגד כדי שלא ניתן יהיה לטעון טענת התיישנות נגד התביעה שכנגד.