גדעון נ' גילאון ואח'

פסק דין

א.מבוא

1.בתביעה זו אשר הוגשה ביום 26.10.2008 עותר התובע לחייב הנתבעים לשלם לו

סך של 54,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.6.07 ועד התשלום בפועל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.בכתב התביעה נטען כי הנתבעים הינם אם ובנה שהיו בעלי נכס הנמצא בגוש 11065 חלקה 14 (להלן: "הנכס"). נטען כי הנתבע הציג עצמו בפני התובע כבעל הנכס וכמיופה כח של אימו, הנתבעת מס' 2 ובין הצדדים נקשר הסכם למכירת הנכס וזאת ביום 22.6.2007.

נטען כי ההסכם הועלה על הכתב והווה זיכרון דברים בין הצדדים ולפי האמור בו הסכימו הנתבעים למכור זכויותיהם בנכס לתובע תמורת סך של 605,000 ₪.

עוד נטען כי בעקבות ההסכם שהושג בין הצדדים שלם התובע לנתבעים מקדמה בסך 12,000 ₪ ובהתאם למוסכם בין הצדדים היה אמור להיחתם הסכם מפורט אשר יוכן אצל עורך דין.

3.התובע טען כי למרות שנקשר הסכם מחייב בין הצדדים פעלו הנתבעים בניגוד למוסכם בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות חוקיות וביקשו בטיוטות חוזה שהוכנו על ידי עורך הדין מטעמם להעלות את מחיר הנכס אשר הוסכם כי ישולם על ידי התובע לנתבעים לסך של 620,000 ₪. עוד נטען כי בניגוד למוסכם דרשו הנתבעים כי למרות המוסכם יתווסף מע"מ למחיר הנכס אותו על התובע לשלם.

4.כן נטען כי הנתבע מס' 1 הטעה התובע במועד חתימת ההסכם בין הצדדים מיום 22.6.07 והציג עצמו כבעל הנכס בעוד שהוברר במועד מאוחר יותר כי הזכויות בנכס הינם של הנתבעת מס' 2 בלבד.

5.התובע טען עוד ,בכתב התביעה, כי בסופו של יום לא נחתם הסכם מפורט בין הצדדים בשל התנגדותו לשינוי המחיר שנעשה על ידי הנתבעים ומאידך הנתבעים סרבו להשיב לו המקדמה ששולמה על ידו.

עוד טען התובע כי הנתבעים הפרו ההסכם בין הצדדים ולפיכך זכאי התובע לפיצוי מוסכם בגין הפרת הסכם בסכום אשר צוין באחת מטיוטות ההסכם המפורט שהועברו בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם הראשוני, קרי פיצוי בסך השווה בשקלים ל- 10,000$.

6.עוד טען התובע כי התנהגות הנתבעים גרמה לו נזק, טרדה, עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה רבים שערכם רב בשל תפקידו כמנכ"ל ובעלים של מפעל לייצור תבניות יציקה.

7.התובע טען עוד כי הנתבעים הפרו כלפיו חובת נאמנות הנוצרת מרגע כריתת חוזה מכח מקרקעין.

8.בהתאמה תבע התובע בתביעתו השבת סכום המקדמה ששלם לנתבעים וכן סכום פיצוי בסך 10,000$ בשער 4.22 ₪ ל – 1$ במועד חתימת ההסכם המקורי, קרי ביום 22.6.07.

9.הנתבעים בכתב ההגנה כפרו בכל טענות התובע וטענו כי דין התביעה להדחות. הנתבעים טענו כי התובע הינו בעל מבנה שכן לנכס אשר בו שכן מפעל שנוהל על ידי אבי הנתבע 1 ובעלה של הנתבע 2. כשכן, כך טענו הנתבעים הכיר התובע היטב את הנכס, בעלי הזכויות בו ואת הנתבעים.

10.הנתבעים לא הכחישו בכתב ההגנה כי בין הצדדים נוהל משא ומתן לרכישת הנכס וטענו כי הם היו מוכנים למסור הזכויות בנכס לתובע תמורת תשלום סך של 605,000 ₪, מחיר אשר היה נמוך משווי הנכס האמיתי וזאת רק בשל התחייבות התובע לשלם סכום זה במזומן ובפרק זמן קצר אשר היה חוסך לנתבעים הצורך לשלם ארנונה בגין הנכס לפרק זמן נוסף של 4 חודשים.

11.הנתבעים לא הכחישו כי אכן נחתם בין הצדדים זכרון דברים ביום 22.6.2007 ובמועד זה נמסר לנתבע 1 שיק של התובע ע"ס 12,000 ₪ שמועד פירעונו 24.6.07.

12.נטען כי ביום 24.6.07 התייעץ נתבע 1 עם עו"ד ובעקבות כך הובהר כי עסקת מכירת הנכס חייבת בדיווח ובתשלום מע"מ, בעקבות כך נוהל מו"מ נוסף בין הצדדים במהלכו הסכים התובע להוסיף למחיר האמור בזיכרון הדברים סכום המע"מ.

נטען כי רק בעקבות השגת ההסכמה הפקידו הנתבעים שיק המקדמה שניתן על ידי התובע וזאת רק ביום 1.7.2007.

13.עוד נטען כי במהלך מו"מ שהתנהל בין עורכי דין הצדדים הודיע התובע כי אינו מעוניין לשלם תמורת הנכס במזומן אלא באמצעות לקיחת משכנתא ובהתאמה הודיע כי מועד תשלום התמורה יידחה בשל כך ב-45 יום.