גבריאל כהן ואח' נ' יוקלר ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 3.4.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע בנתיב השמאלי המיועד לפנות שמאלה בלבד. בעוד רכב הנתבעים נסע בין הנתיב האמצעי לנתיב השמאלי ביותר המיועד לפנייה שמאלה מעט לפני אופנועו של התובע. לפתע, הרכב של הנתבעת סטה בחדות ימינה, חתך את נתיבי הנסיעה וחסם לתובע את נתיב נסיעתו. התובע טען כי בלם את האופנוע בחזקה וסטה שמאלה בניסיון למנוע את ההתנגשות אך בשל הזמן והמרחק הקצרים לא הצליח למנוע את ההתנגשות ופגע עם האופנוע בחלק האחורי של הרכב.

3. הנתבעות הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד בו טענו כי הנתבעת 1 פנתה ימינה ולפתע הרגישה פגיעה בחלקו האחורי של רכבה. הנתבעות טענו כי התובע הוא שלא שמר מרחק ולא נסע במהירות התואמת לתנאי הדרך ופגע ברכבה של הנתבעת 1.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בכביש בנתיב הימני. כשלפתע הגיחה הנתבעת 1 ברכבה מהנתיב השמאלי, ביקשה לפנות שמאלה וחסמה את נתיב נסיעתו. התובע טען כי בלם את רכבו נצמד לרכב שנסע באותה שעה בנתיב האמצעי וניסה למנוע את הפגיעה, אך רכב הנתבעת 1 חסם את נתיב נסיעתו והוא פגע בחלקו האחורי. התובע טען כי העד שנסע ברכב האמצעי נתן לו מספר טלפון אך הוא שוהה בחו"ל ואין מידע מתי הוא חוזר לארץ. בנוסף, טען התובע כי בעדותו במשטרה תיאר את סטיית הנתבעת לנתיבו בלבד ללא כל הפרטים.

5. הנתבעת 1 העידה וטענה כי אכן נסעה בנתיב השמאלי ועברה לנתיב הימני לצורך פניה ימינה. בעת הפנייה חשה במכה באחורי רכבה והבחינה שהתובע פגע בו. הנתבעת טענה כי לא הבחינה באופנועו של התובע מתקרב בשעה שעברה לנתיב הימני ופנתה ימינה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעות בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה נסע באופנועו בנתיב הימני, כשלפתע הגיחה הנתבעת 1 מהנתיב השמאלי, חסמה את נתיב נסיעתו בבואה לפנות ימינה. התובע נצמד לרכב האמצעי אך לא עלה בידו למנוע את הפגיעה בחלק האחורי של רכבה. בנוסף, גם תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר.

יתרה מזו, הנתבעת 1 עצמה הודתה כי עברה מהנתיב השמאלי לימני לצורך פנייה ימינה, דבר התומך בגרסת התובע לאופן קרות האירוע. העובדה כי הנתבעת 1 לא הבחינה בעת המעבר בין הנתיבים ובפנייתה ימינה באופנועו של התובע הנוסע בכביש בנתיב הימני, מעידה כי אכן נהגה בחוסר זהירות.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבעת 1 אשר נסעה בנתיב השמאלי להבחין באמצעות המראה באופנועו של התובע הנמצא מצד ימין ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו בעת המעבר בין הנתיבים לצורך פניה ימינה. משלא עשתה כן, הרי היא האחראית לקרות התאונה.

לא מצאתי מקום להטיל אשם תורם, שכן התרשמתי כי התובע עשה כל שלאל יכולתו על מנת למנוע את התאונה לרבות הצמדות לרכב בנתיב האמצעי דבר שהפחית את הנזק כך שהפגיעה ארעה בחלק האחורי בלבד של רכב הנתבעת. כמו כן, לא מצאתי פגם בכך שהתובע לא הביא לעדות את הרכב האמצעי, שכן מדובר בעד ראיה שנתן לו את מספר הטלפון בלבד ומבירור שערך התובע בטרם הדיון עלה כי עד הראיה מצוי בחו"ל לתקופה בלתי ידועה.

באשר לנזק הנתבע, לא מצאתי מקום לחייב הנתבעות בגין השלמת קורס צניחה שהופסק לטענת התובע עקב פציעתו בתאונה, שכן נזק זה נטען בעלמא ולא הוכח.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. התביעה שכנגד נדחית.

הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 6,700 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 24.10.13, ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בסך 600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"ד, 30 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: