גברהקיסטוס(עציר) נ' משרד הפנים

החלטה

העותרת, ילידת אתיופיה, בת לאב אריתראי ולאם אתיופית לטענתה, מבקשת לקבוע כי היא בעלת אזרחות אריתראית, וזכאית להגנת מדינת ישראל מכח ההגנה הקולקטיבית על נתינים אריתראים.

המשיב סבור שאין המדובר באזרחית אריתראית, וכי יש להרחיקה לאתיופיה. קונסול אתיופיה בישראל אף זיהה את העותרת, והעניק לה תעודת מסע.

כפי שיובהר להלן, לדעתי לא ניתן בשלב זה לקבוע את אזרחותה של העותרת, בעיקר משום שהמשיב לא בחן מסמך מהותי שנמסר לו, ולא בחן לעומקו תצהיר שהוגש לו, של נתין אריתראי שהצהיר כי הוא מכיר את העותרת, וכי היא אריתראית.

אם כי מראש סברתי שהדיון שהתקיים מיצה את מלוא טענות העותרת, לפי הודעת בא כוחה מאתמול הבינותי שבכוונתו לבקש לתקן את העתירה, והוא עותר עתה לשחרור בשלב הביניים בלבד. לפיכך תידון עתה בקשת ביניים זו, והעתירה תקבע לדיון למועד מאוחר יותר. בהתאם מתבקש המשיב להגיש תגובתו רק סמוך לפני הישיבה שתקבע, ולא ביום 8.8.11, כפי שנקבע בהחלטה קודמת.

3.סעיף 13ו בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, קובע:

"(א)ממונה ביקורת הגבולות רשאי לשחרר בערובה שוהה שלא כדין בהתאם להוראות בסעיף זה; לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:

...

(4) הוא שוהה במשמורת יותר מ-60 ימים ברציפות.

(ב)על אף הוראות סעיף קטן (א), לא ישוחרר בערובה שוהה שלא כדין אם התקיים אחד מאלה:

(1)הרחקתו מישראל נמנעת או מתעכבת בשל העדר שיתוף פעולה מלא מצדו, לרבות לענין הבהרת זהותו או להסדרת הליכי הרחקתו מישראל;

..."

המחלוקת המשמעותית בין הצדדים היא בשאלה אם יש לראות בכך שהמבקשת עומדת על טענתה שהיא אזרחית אריתריאה משום העדר שיתוף פעולה מלא מצדה, דבר שמאפשר להותיר אותה במשמורת לאחר חלוף 60 יום ממעצרה.

יש לבחון כל מקרה לגופו, לפי נסיבותיו. אלו הנסיבות המכריעות את עניננו:

ביום 24.7.2010 נתפסה העותרת ע"י המשטרה, ונרשם מפיה כי ארץ מוצאה אריתריאה, אביה שהיה אריתראי נפטר בשנת 1988, והיא עברה ביחד עם אמה האתיופית, לאתיופיה. אמה ואחיה חיים כיום באריתריאה .

בתשאולים השונים סתרה העותרת את עצמה בקשר לתעודת הזהות האתיופית שלה, והיכן אבדה לה, ומכל מקום לא נמצאו לה כל מסמכים. כשהשיבה על שאלות המתשאל, סבר שאינה מתמצאת בענינים הקשורים לאריתריאה, ואינה יודעת תאריכים לפי לוח השנה האריתריאי.

אבהיר מיד, שלדעתי אין לדרוש ממי שעזב את אריתריאה בגיל 4 כי יהיה מצוי בהווי המדינה שאותה עזב. בעקר כך כאשר מדובר בעותרת שלא למדה מימיה, ועבדה למחייתה מאז ומעולם.

העותרת טופלה במעצרה ע"י פסיכיאטר, על רקע חרדה וקשיים. בשל התנהגות מוזרה נשלחה לבדיקה במיון, ואח"כ להסתכלות פסיכיאטרית, שמסקנתה היתה שלא נמצאה פסיכוזה.

לאחר הדברים הללו, ולאחר שקבלה ייצוג משפטי, בקשה העותרת להציג לפני הרשויות מסמך שלטענתה הוא טופס ההטבלה שלה בכנסיה באריתריאה, וכן תצהיר של חבר של אחיה, שמאשר את היותה אריתראית.

החלטת המשיב נותרה כשהיתה.