גבעתי נ' זמיר ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 02/05/10 בכניסה לחנייה ברחוב חפץ חיים בנתניה. בה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת 1 שמבוטח על ידי נתבעת מס' 2.

התובע עותר לסכומים הבאים:

1.עלות תיקון הרכב 2520 ₪ .

2. שכ"ט שמאי 428 ₪.

3.טרחה ועוגמת נפש 200 ₪

4.הפרשי הצמדה וריבית 69 ₪.

סה"כ 3217 ₪.

התובע טען שיצא אחורה מכניסה לחנייה ועצר כדי לתת זכות קדימה לרכבים שנוסעים בכביש. הוא עמד תוך כדי כוונה להיכנס לנתיב ולהתחיל לנסוע. באותו רגע הנתבעת 1 עמדה במקום חנייה צמוד למדרכה והחלה בנסיעה אחורה, כך רכב הנתבעת התנגד ברכב התובע בצד השמאלי. לפי התיאור של התובע, הנתבעת הייתה במהלך ויכוח עם אביה וצעקה ופשוט נכנסה לרכב והחלה לנסוע אחורה מבלי לשים לב. גרסת התובע קיבלה תמיכה מהסבתא שלו גב' אליזבת הולהיין, גם היא שמה לב שהנתבעת 1 הייתה עצבנית ומיהרה לצאת מהמקום.

גרסת הנתבעת שונה. היא המתינה ברכב לאביה כאשר הוא נכנס לסופר והיא המתינה לו. כאשר הוא חזר הוא נכנס לרכב. לדבריה היא שמעה בום גדול (עמוד 3 שורה 7). היא מלינה על כך שהתובע בחר לצאת מהחניה ברוורס. היא התלוננה שהתובע הרים את קולה עליה, אך הצדדים החליפו פרטים. לטענתה הרכב שלה קיבל מכה בפנס אחורי בבקליט וזה מוכיח שהיא עמדה וכאילו התובע חלף על פניה ופגע ברכב .

לאחר ששקלתי את דברי בעלי הדין, הגעתי למסקנה לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

1.כללית העדפתי את גרסת התובע והסבתא שלו מול גרסת הנתבעת מס' 1. לכן אני סבור שהסיבה העיקרית לתאונה היתה הנסיעה אחורה של הנתבעת מס' 2 מבלי תשומת לב ראוי.

2.התובע אינו משוחרר מכל אחריות לתאונה. לא ברור מדוע בחר לצאת מחניון ולהיכנס למסלול של הכביש בנסיעה אחורה. דבר שמטיל עליו משנה זהירות. לכן אני סבור ששיעור האחריות שלו לגרימת התאונה הוא 20 אחוז.

3.בכל הנוגע לגובה הנזק, לא מצאתי בסיס לעתירה עבור טרחה ועוגמת נפש.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע 2,415 ₪ ועוד 350 ₪ הוצאות הדיון .

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום ואם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט שבט תשע"א, 24 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: