גבעון נ' לוינגר ואח'

פסק דין

1.על פי כתב התביעה, שהוגש ביום 5.8.09, התובע הינו הבעלים הרשומים ובעל הזכויות במקרקעין ברחוב הלל 24 בירושלים, לרבות 15 מקומות חניה (להלן – המקרקעין).

לטענת התובע, מאז 1.1.09 עושים הנתבעים ו/או מי מטעמם דין לעצמם ומחנים כלי רכב במקומות החניה של התובע ומונעים ממנו שימוש בהם ו/או השכרתם לאחרים.

לטענתו, מדובר בהתנהגות שיטתית של הנתבעים.

עוד טוען התובע בכתב התביעה, כי הנתבעים השיגו במרמה ובתחבולה את הקוד המאפשר כניסה לחניה (להלן – הקוד), מחנים רכב אחד בצורה אלכסונית, ומונעים בכך כניסת כלי רכב למקומות החניה הנוספים.

2.התובע מבהיר כי עד ליום 31.12.08 שכר ממנו משרד הפנים את מקומות החניה בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ לחודש, ובהתנהגותם מונעים הנתבעים מהתובע להשכיר את מקומות החניה לגורם נוסף.

עוד מציין התובע, כי הנתבע 1 ביקש לשכור ממנו מקומות חניה אך התובע סירב ולמרות זאת משתמש הנתבע 1 בכוח הזרוע, משיג גבול, ועושה עושר ולא במשפט.

3.התובע דורש סעד כספי סכום של 100,000 ₪ המורכב כדלקמן:

50,000 ₪ - אובדן דמי שכירות ו/או שימוש במקומות חניה שלא כדין;

20,000 ₪ - שימוש שלא כדין בקוד;

15,000 ₪ - פיצויים על עוגמת נפש;

15,000 ₪ - פיצויים עונשיים בשל השגת גבול.

4.לטענת הנתבעים בכתב ההגנה, בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה הייתה הנתבעת 2, שהנתבע 1 הוא מנהלה (להלן – החברה), בעלת זכויות במקום חניה אחד במקרקעין ולכן כניסתה למקרקעין היא בזכות.

לטענתם, החברה שכרה את מקום החניה מגב' קדוש מרים ביחד עם החנות המשמשת לעסקי החברה , לפי הסכם שכירות שצורף לכתב ההגנה, והנתבע 1 החנה את רכבו דרך קבע במקום החניה האמור.

הנתבע 1 מודה כי החנה את רכבו פעם או פעמיים בחניית התובע, אך טוען כי אין בכך לחרוג מיחסי שכנות רגילים שבין דיירי הבניין, וכי לתובע לא נגרם בכך כל נזק, שכן הדבר היה בדרך כלל בימי ששי כאשר המתחם ממילא ריק.

הנתבעים טוענים כי קבלו את הקוד כדת וכדין מהמשכירה, הגב' קדוש, ומכחישים כי חנו בצורה אלכסונית או באופן שאינו מאפשר כניסת כלי רכב אחרים לחניה.

לטענתם, מדובר בתביעה קנטרנית מחוסרת עילה ומן הדין לדחותה על הסף.

5.התובע תמך ראיותיו בעדותו של עו"ד אביחי לוין, חבר ועד הבניין שטיפל בנושא החנויות ואשר אף הוא נפגע אישית, לטענתו, מהתנהלות הנתבעים עד כי נאלץ לפנות לבית המשפט לקבלת סעד זמני (ת/1) וכן צו למניעת איומים (ת/2).

כמו כן הגיש התובע תמונות (ת/3) ו – (ת/4) להוכחת טענותיו.

יצוין, כי בסיכומיו זנח התובע את טענתו בעניין הקוד.