גבע נ' עיריית נס ציונה

החלטה

ביום 4.7.11 הגיש המבקש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המשיבה (להלן: "בקשת האישור") בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "החוק") להשבת כספים שנגבו ביתר בגין ארנונה כללית.

תמצית בקשת האישור – המבקש מחזיק בבית מגורים בתחום שיפוטה של המשיבה ומשלם ארנונה על פי הסדר תשלומים. שיטת ההצמדה אותה נקטה המשיבה, ביחס לתשלומי ארנונה המשולמים בהסדר תשלומים, אינה כדין. חוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980 (להלן: "חוק הריבית"), מאפשר לרשות מקומית לגבות ארנונה שנתית, בהסדר תשלומים. המשיבה קבעה כי ניתן לשלם את הארנונה השנתית בהסדר תשלומים של ששה תשלומים דו חודשיים צמודים בתחילת כל חודש זוגי. "יום התשלום", שהוא המועד לתשלום ארנונה על פי הסדר תשלומים, נקבע להיות בתחילת כל חודש זוגי. על פי סעיף 4(א) בחוק הריבית, יש לעדכן כל תשלום ותשלום שמשולם בהסדר תשלומים על פי שיעור שינוי מדד המחירים לצרכן שבין המדד שקדם למדד האחרון שפורסם בסמוך לפני יום התשלום (כלומר, מדד בגין החודשים הבאים: נובמבר, ינואר, מרץ, מאי, יולי, ספטמבר) לבין המדד שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום החיוב השנתי (מדד בגין חודש אוקטובר של שנת המס הקודמת – 2010, להלן: "מדד הבסיס"). המשיבה ערכה הצמדה לפי המדד שפורסם בסמוך למועד התשלום במקום עד למדד שקדם למדד שפורסם סמוך ליום התשלום.

ביום 27.9.11 הודיעה המשיבה על חדילת גבייה לפי סעיף 9(ב) בחוק. להודעת החדילה צורף תצהיר מטעם גזבר העירייה, גדעון טביב.

ביום 1.1.12 קיבלתי את הודעת החדילה ודחיתי את בקשת האישור. במסגרת הודעת החדילה טענה המשיבה כנגד פסיקת גמול לתובע המייצג ופסיקת גמול לבא כוח המייצג. הוריתי למבקש להשיב לטענות המשיבה לעניין שכר התובעים המייצגים לפי סעיף 9(ג) בחוק.

תמצית טענות המשיבה - אין לפסוק גמול למבקש ושכר טרחה לבא כוח המייצג. המבקש ובא כוחו לא השקיעו מאמץ מיוחד ולא נטלו על עצמם סיכונים של ממש בעצם הגשת בקשת האישור. מדובר בבקשת אישור הדומה לבקשות אישור אחרות שהוגשו על ידי באי הכוח ואשר מצויות בפנקס התובענות הייצוגיות, לא הוצגו ראיות בדבר המאמץ והמשאבים שהושקעו; ההסדר לחישוב הפרשי ההצמדה בחוק רשויות מקומיות (רבית, רבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה התש"ם -1980, הוא מסורבל שכן המושג "הפרשי הצמדה" בחוק מבחין בין ארנונה המשתלמת על פי הסדר תשלומים שאז ההצמדה היא למדד שקדם למדד שפורסם בסמוך למועד התשלום, לעומת תשלומים המשתלמים בפיגור שאז ההצמדה היא למדד שפורסם בסמוך ליום התשלום. לא מן הנמנע כי השיבוש באופן ההצמדה נגרם בשל התקופה הקצרה המבדילה בין התשלום על פי הסדר תשלומים לבין תשלום שבפיגור. אילו היה המבקש פונה למשיבה לפני הגשת בקשת האישור המשיבה הייתה פועלת לתיקון שיטת ההצמדה; התועלת שהביאה בקשת האישור מסתכמת לכל היותר ב- 81,324 ₪ בגין החודשים ספטמבר עד דצמבר בשנת 2011; המבקש לא פנה למשיבה בטרם הגיש את בקשת האישור ולא מיצה הליכים. יש בכך כדי להטיל ספק בתום הלב של המבקש; הגשת עתירה מינהלית במקום תובענה ייצוגית הייתה מביאה לאותה תוצאה של התאמת המדד בהסדר תשלומים; המשיבה חדלה מהגבייה בטרם התקיים דיון בבקשת האישור ובכך חסכה מזמנו של בית המשפט.

תמצית טענות המבקש - בית משפט מתבקש לפסוק למבקש גמול בסך 50,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך 340,000 ₪ בצירוף מע"מ. משרד ב"כ התובע מתמחה במיסוי מוניציפאלי. התובע וב"כ בעלי השכלה גם בתחום החשבונאות. עובדת היותם מומחים בתחום אינה צריכה לפעול לרעתם אלא להיפך. הנגישות למידע אינה מבטלת את הצורך בביצוע חישובים ובדיקות כלכליות. אם אכן מדובר בעניינים פשוטים וברורים, לא ברור מדוע מנגנוני הבקרה של משרד הפנים ושל המשיבה לא הביאו לתיקון המחדלים שנמשכו שנים רבות. בית המשפט יכול לאמוד את היקף השעות שהושקעו לפי החומר המשפטי והכלכלי בתיק. לעניין עלות שכר טרחתו של המומחה צורף אישור כי החיוב הוא 21,000 ₪ בצירוף מע"מ;

לפי בדיקת המומחה מטעם המבקש, החיסכון לחברי הקבוצה בשנת 2012 יעמוד על כ-250,000 ₪ וב-5 שנים הבאות על 1.25 מיליון ₪. המשיבה לא תמכה את האומדן שערכה בחוות דעת מומחה; הפסיקה בדבר פנייה מוקדמת קדמה לחקיקת החוק. בחוק אין דרישה לפנייה מוקדמת ויש בעניין זה פסיקות סותרות. פעולות התובע תרמו לקבוצה ותרמו ליישום שלטון החוק. פסיקת גמול ושכר טרחה הם המכשירים העיקריים להגשמת תכלית החוק;

הודעת החדילה ניתנה לקראת סופה של התקופה למסירת ההודעה. החדילה הביאה לפטור של המשיבה מהשבה המוערכת בכ-600,000 ₪ (250,000 ₪ לשנה למשך שנתיים בצירוף 90 ימים עד מועד החדילה);

הליך ייצוגי אינו מאושר באופן אוטומטי וקיים סיכון בהטלת הוצאות. בתיק הושקעו כ-80 שעות עבודה ובנוסף עלות חוות דעת המומחה 21,000 ₪ בצירוף מע"מ סה"כ עלויות סיכון 149,000 ש"ח;

מידת התועלת הציבורית בתובענה נושא הדיון גדולה הרבה יותר מהתועלת הישירה לחברי הקבוצה. יש בה אפקט הרתעתי המחנך רשויות מקומיות לקיים את הוראות הדין. מדובר במקרה חמור של גביה בלתי חוקית שהחלה לפני שנים רבות ושהייתה נמשכת אלמלא הגשת התובענה.

דיון

עניין לנו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה תביעת השבה נגד רשות שהודיעה על חדילה מגבייה ובשל קבלת החדילה נדחתה בקשת האישור. סעיף 9 בחוק קובע כדלקמן:

"(א) ...

(ב) בית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית בתביעת השבה נגד רשות, אם הרשות הודיעה כי תחדל מהגביה שבשלה הוגשה הבקשה לאישור והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע.

(ג) החליט בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב), רשאי הוא -

(1) על אף הוראות סעיף 22, לפסוק גמול למבקש בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף 22(ב);

(2) לקבוע שכר טרחה לבא כוח המייצג בהתאם להוראות סעיף 23".

סעיף 9(ג) בחוק מפנה לשיקולים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23 בחוק לצורך הכרעה בעניין פסיקת גמול ושכר טרחה.

סעיף 22 (ב) לחוק קובע: