גבולות תחולת חוק יחסי ממון זכויות המנוח בנכסי אשתו

בתאריך כ"ד בטבת תשע"ז (22.1.17) ניתן בבית הדין צו ירושה על עיזבון המנוח [פלוני] ז"ל שבו התחלק העיזבון, לאחר קבלת קניינים, על פי המפורט בחוק – 50% מהעיזבון לאלמנה הגב' [פלונית] ו־50% לכל שישה־עשר ילדי המנוח (להלן גם: "היורשים") בחלקים שווים.

בטרם מתן הצו הנ"ל, הועלו טענות על ידי בא כוח היורשים, שמלבד הדירה המשותפת בשכונת XXX בXXX ומלבד הכספים המשותפים היו נכסים נוספים שנרכשו במהלך הנישואין ושהאלמנה מכרה אותם. לדבריו, היורשים זכאים למחצית חלקו של המנוח בנכסים מכוח חוק יחסי ממון שחל על בני הזוג שנישאו בשנת 1976.

בהחלטה מיום י"א באלול תשע"ו (14.9.16) נאמר שהוסכם בין הצדדים שבית הדין יכריע לחלק את כל עיזבון המנוח על פי החוק וכמו כן הוסכם להטיל עיקול על הדירה של בתה של האלמנה מנישואיה הקודמים, הנמצאת ברח' [א'] בXXX, בהסכמתה, כדי להבטיח את זכויותיהם של היורשים אם אכן יתברר שישנם נכסים נוספים שלמנוח היו זכויות בהם.

בדיון שהתקיים בתאריך ט' באלול תשע"ו (12.9.16) קיבלו הצדדים בקניין בבית הדין –

"ומסכימים שבית הדין ידון ויפסוק על פי חוק הירושה וחוק יחסי ממון כבסיס לפסיקה, ובוודאי שבית הדין יהיה רשאי להכניס למסגרת הפסיקה לפי שיקול דעתו את האמור בדין תורה"

 (פרוטוקול מאותו יום, שורות 13–15, קבלת הקניינים מופיעה אף בהחלטה הנ"ל מיום י"א באלול תשע"ו –14.9.16).

בתאריך כ"א באייר תשע"ז (17.5.17) הוחלט על הגשת סיכומים על ידי באת כוח האלמנה וכן בא כוח היורשים ואכן הוגשו סיכומים לבית הדין.

יש להקדים כי במהלך הדיון שהתקיים בתאריך כ' באייר תשע"ז (16.5.17), טען בא כוח היורשים (ילדי המנוח) שגילה במהלך התקופה האחרונה שלוש דירות נוספות שהאלמנה רכשה במהלך נישואיה עם המנוח ומכרה אותן לפני פטירת המנוח, ועל כן טען שעל פי החוק, הבנים והבנות זכאים למחצית הזכויות של המנוח ברכוש הנ"ל.

ובכן מתוך הסיכומים עולה כדלהלן:

אלמנת המנוח הגב' [פלונית] הייתה נשואה בעבר בטרם נישאה למנוח, והתגרשה מבעלה הראשון. בעלה הראשון רכש עבורה ועבור ילדיה (כחלק מהסכם הגירושין) דירה בשכונת [ב'] בXXX, אין חולק על כך שדירה זו הייתה שייכת לאלמנה ולילדיה.

לדברי באת כוח האלמנה בסעיף 8 לסיכומיה, בתחילת שנת 2004 מכרה האלמנה את הדירה ב[ב'] בסך 150,000 דולר ורכשה ביחד עם ביתה מנישואיה הקודמים דירה חלופית ברח' [א'] בXXX בסך 163,000 דולר כשתמורת הדירה הייתה ממכירת הדירה ב[ב'] וכן מסיוע של חתנה ובתה מנישואיה הקודמים, ואכן הדירה נרשמה על שם האלמנה וביתה, ובשלב מאוחר יותר העבירה האלמנה את כל הדירה על שם ביתה, ועל כן, לדברי באת כוח האלמנה, אין למנוח כל קשר לדירה זו שנקנתה מכספי האלמנה טרם נישואיה וכן מכספי ביתה.

יש לציין כי באת כוח האלמנה הוסיפה בסעיף 8, שתחילת ביצוע העִסקה היה החל ביום ב' בשבט תשס"ד (25.1.04) (יש לשער שכנראה נחתם אז "זיכרון דברים"), וכהוכחה לדבריה צירפה בנספח י"ח מסמך מאת עו"ד ד' שכטר מXXX ובו פירוט סכומים שהתקבלו עבור מכירת הדירה ב[ב'] החל בב' בשבט תשס"ד (25.1.04) שבו נאמר בשורה הראשונה: "חוזה – 5000 דולר" וכו' (וכנראה הכוונה לזיכרון דברים). דברים אלו וכן הנספח הנ"ל באו כדי להבהיר שעל אף שהחוזה הרשמי נכתב ונחתם לאחר כמה חודשים – בתאריך כ"ב בסיוון תשס"ד (11.6.04), ולכאורה הסכם זה נחתם לאחר הסכם רכישת הדירה ברח' [א'] שנחתם בתאריך י"ג בניסן תשס"ד (4.4.04), אכן לדברי באת כוח האלמנה, החוזה הראשון (זיכרון הדברים) נחתם כבר בתחילת שנת 2004 והנספח הנ"ל מעיד על כך, ולפי זה, לדברי באת כוח האלמנה, ברור לכל שמקור הכספים של רכישת הדירה ברח' [א'] הוא ממכירת הדירה ב[ב'].

מאידך גיסא, בא כוח היורשים בסעיף 34 לסיכומיו כותב שהיורשים מפקפקים באותנטיות הנספח הנ"ל ומבקשים לבחון את המסמך המקורי. כלומר, המשמעות של דבריהם, שבמידה ואכן הנספח הוא מקורי ואינו מזויף, אכן יש להניח שתחילת העִסקה של הדירה ב[ב'] החלה בתחילת שנת 2004 ובטרם רכישת הדירה ברח' [א'].

בסעיפים 32–40 לסיכומיו, מערער בא כוח היורשים אף על מקורות הרכישה של הדירה ברח' [א'] וזאת משום שלדבריו, לאלמנה היו בדירה ב[ב'] 50% בלבד וסכום זה וכן סכום המשכנתה של הבת לא 'כיסו' לכאורה את מלוא התשלום של הדירה ברח' [א'].

בית הדין יתייחס להלן לטענתו זו של בא כוח היורשים במסגרת הבעת דעתו על שאר הנכסים.

 בסעיף 10 לסיכומיה, כותבת באת כוח האלמנה שמאחר שאימה של האלמנה התגוררה בישוב [ו'] בXXX  ורצתה שביתה תבקר אותה עם ילדיה, על כן, לדבריה עזרה לה לרכוש דירה ב[ו'] בתאריך ד' בשבט תש"ס (11.1.00) (צורף נספח של הסכם מכר על שם האלמנה מהתאריך הנ"ל), וכמו כן הוסיפה האישה מקצבת הנכות והניידות שלה והכנסות ממכירת רכוש שהביאה מחו"ל. לאחר מכן, בתאריך כ"ח בתמוז תשס"ה (4.8.05) עקב פינוי היישוב [ו'], קיבלה האלמנה פיצויים בסך 376,533 ש"ח ורכשה בסכום זה ובסכום נוסף שקיבלה מביתה וחתנה, דירה ברח' [ג'] בXXX (צורף נספח כ"ז – הסכם רכישת הדירה הנ"ל על שם האלמנה ועל שם ביתה וחתנה, תאריך ההסכם: כ"ג באב תשס"ה – 28.8.05).

בא כוח היורשים מערער בסעיפים 42–45 לסיכומיו על דברי באת כוח האלמנה, משום שלדבריו אף אם קיבלה את הכסף מאימה, עמדתה נוגדת את חוק יחסי ממון שלפיו כל צד שצבר כסף – מחצית הכסף שייכת לצד השני.

כמו כן אף לגבי רכישת הדירה ברח' [ג'] מערער בא כוח היורשים וטוען (בעמ' 6 שם): "אין משמעות למקור הכסף ולצורת השותפות", אך לא ברורה כוונתו בדבריו שם – מדוע אין משמעות למקור הכספים אם אכן הגיעו מדירה שנרכשה ממתנה שנתנה אם האלמנה?