גבאי נ' סויסה

פסק דין

בפני תביעות הדדיות ביחס לחיובים של הצדדים האחד כלפי השני, בעקבות סיום תקופת שכירות שהחלה מחודש 2/2006 והסתימה בחודש 8/08 (כאשר קיימת מחלוקת באשר למועד הפינוי בפועל) ובמהלכה שכרו הנתבעים מהתובע את הבית המצוי בבעלותו שברחוב המייסדים 11, קרית אתא (להלן: "הבית").

1. בתביעתו מבקש התובע לחייב את הנתבעים בסך של 30,000 ₪ (סכום עליו העמיד התובע את תביעתו לאור סמכות בית המשפט לתביעות קטנות) הכוללים את המרכיבים הבאים:

א. חוב ארנונה בסך 15,000 ₪;

ב. דמי שכירות עבור שלושה חודשים אחרונים בסך של 6,000 ₪;

ג. תשלום עבור גינון שהנתבעים קיזזו מדמי השכירות בסך 800 ₪;

ד. נזקים למושכר בסך של 10,000 ₪ וזאת בהסתמך על חוות דעת מטעמו.

בנוסף כלל התובע סך של 3,554 ₪ בגין חשבון חשמל שלא שולם אולם משהוכח על ידי הנתבעים כי סכום זה שולם על ידם לאחר הגשת התביעה ונפרע מלוא חובם לחברת החשמל, אין עוד מקום לדון בסעד זה.

2. בתביעתם הנגדית עותרים הנתבעים לחייב את התובע בסך של 30,000 ₪ וזאת בגין המרכיבים הבאים:

א. הפחתת דמי השכירות ב- 750 ₪ לכל חודש במהלך כל תקופת השכירות וזאת בשל מכלול של

ליקויים ופגמים שהיו קיימים בבית ואשר גרמו להפרעה לשימוש בו;

ב. פיצוי בגין הפרת הסכם השכירות מצד התובע בכך שלא קיים חיוביו כמשכיר לתקן את

הליקויים בבית – 2,000 ₪;

ג. פיצוי בגין הפרת החובה לנהל מו"מ או לקיים חוזה בתום לב- 2,000 ₪;

ד. פיצוי בגין פגיעה בפרטיות והטרדה וזאת בגין מעשיו של התובע לקראת תום תקופת השכירות

ולאחריה – 2,000 ₪;

ה. עוגמת נפש, טרחה, ביטול זמן והוצאות – 1,500 ₪.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי בתחילה הוסכם בין הצדדים שדמי השכירות יעמדו על סך השווה ל- 400$ אולם בשלב כלשהו (שלא התברר לאשורו בפני), הוסכם כי דמי השכירות יעמדו על סך שקלי של 1,800 ₪. לטענת הנתבעים הסכמה זו התגבשה בין הצדדים לאחר שהתברר כי לא ניתן להעביר את חיוב הארנונה על שמם בשל קיומו של חוב עבר ניכר על הנכס ולפיכך, ולאור זכאות הנתבעים להנחה בדמי הארנונה שלא ניתן היה לקבלה ללא העברת חיוב הארנונה על שמם, הסכימו הצדדים כי דמי השכירות יועלו לסך של 1,800 ₪ אשר יכלול גם את מיסי העירייה.

לעומת זאת טוען התובע כי העמדת דמי השכירות על הסך של 1,800 ₪ נעשתה בהסכמת הצדדים בעת חידוש הסכם השכירות, וזאת לאור ירידת שער הדולר וכתנאי להמשך מגוריהם של הנתבעים בבית וכי מעבר לסכום זה, היה על הנתבעים גם לשאת במיסי העירייה.

4. איש מהצדדים לא טרח להגיש לעיוני איזה מהסכמי השכירות אשר נטען כי נחתמו בין הצדדים וגם לא צוין על ידם באיזה שלב הוסכם על שינוי דמי השכירות כמפורט לעיל. כל אחד מהצדדים טען כי הצד השני הוא שאמור להגיש את הסכמי השכירות ובהעדרם, אין לשעות לטענות הצד האחר.