גבאי נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.מר סלומון גבאי (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 26.4.10.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 26.4.10.

מאמץ/ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית. השפעת העבודה, אפילו אם היתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.מטעם התובע העיד התובע בלבד ומטעם הנתבע העיד מר אורי נסים.

4.למען שלמות התמונה, יצויין כי הנתבע ביקש להעיד עד נוסף – מר יהודה בן סימון, אשר נכח באירוע לו טוען התובע, אולם, לאור הודעת הנתבע לפיה מר בן סימון מאושפז בבית החולים במצב קשה, ויתר הנתבע על עדותו והודעתו לפני חוקר הנתבע נמשכה מן התיק.

5.מתצהיר התובע עולות העובדות כלהלן –

א.התובע יליד 1947, עובד במפעל צין של רותם אמפרט נגב בע"מ כקצין ביטחון (להלן – המפעל).

ב.ביום 24.6.10 בשעה 14:30 שהה התובע לבדו במשרדו במפעל, כאשר לפתע נכנס למשרדו עובד עליו ממונה התובע, מר יהודה בן סימון, ושעמו היו לתובע עימותים קודמים בענייני עבודה (להלן – העובד).

ג.מדובר בעובד אלים, אשר התקיף את התובע בעבר – פיזית ומילולית.

ד.קודם לאירוע, הגיש התובע תלונה כנגד העובד לממונים עליו וביקש שיועמד לבירור משמעתי. ועד העובדים גיבה את העובד ולכן הדבר גרם לתובע לתסכול מתמשך.

ה.ביום האירוע הנטען, הופיע העובד במשרדו של התובע והחל להתפרע, קילל וצעק על התובע, תוך שהאשים אותו ש"גנב" לו יום עבודה בכך שלא אישר לו יום לתשלום. השיחה התלהטה וגרמה לתובע כעס והתרגשות גדולים. האירוע נמשך כ- 20 דקות.

ו.מיד לאחר שהעובד עזב את משרדו של התובע, החל התובע להרגיש לחצים בחזה וחולשה. תחילה קיווה התובע שההרגשה תעבור וניסה להירגע בכוחות עצמו.

ז.לאחר 20 דקות נוספות בהן ניסה התובע להירגע, יצא ממשרדו על מנת לנסוע בהסעה של המפעל לביתו. באותה עת, הגיע למקום חבר לעבודה, שהחליט, לאחר שראה שהתובע אינו חש בטוב, לאסוף את התובע ברכבו.

ח.במהלך הנסיעה החמיר מצבו של התובע ולפיכך לקח אותו החבר ישירות למד"א בדימונה, משם פונה בניידת טיפול נמרץ לבית החולים סורוקה בבאר שבע.

ט.התובע אושפז ביחידה לטיפול נמרץ לב בסורוקה בוצע בו צנתור דחוף, ובהמשך עבר ניתוח מעקפים.

6.בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה (נ/1) כתב התובע, בתיאור הפגיעה, כדלקמן – "במהלך עימות סוער עם עובד בעייתי, עימות שנמשך למעלה מחודש ימים. בתאריך 26.4.10 בשעה 14:30 העובד הופיע במשרדי והחל להאשים אותי, לאחר העימות הרגשתי לחצים בחזה, ולא התייחסתי, בדרך לבית החמיר המצב ופוניתי למד"א."

7.בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/7 II) סיפר התובע על תקרית נוספת שאירעה בינו לבין העובד, כחודש לפני האירוע מושא פסק דין זה – "ב-21/3/10 בן סימון יהודה הגיע אליי למשרד, התפרץ בקללות והודעתי על המקרה הזה לאורי ניסים שהוא ראש אגף מנהל שאני כפוף אליו ובמייל תיארתי כל מה שקרה עם יהודה בקצרה וביקשתי שיטפלו בו ולהשעות אותו ולעשות בירור כנהוג בחברה...הסכסוך שלי עם בן סימון יהודה כבר שנים, זה עובד בעייתי..."

עוד סיפר התובע, בהודעתו – "חוץ מהאירועים ב – 21.03.10 ו – 26.04.10 היו עוד אירועים חריגים ולא רק איתו עם יהודה בן סימון. במשך השלוש שנים האחרונות עברתי מסכת של התעללויות מצד ההנהלה, היו לי גם אירועים אחרים עם עובדים אחרים אבל זה לא הגיע לממדים כאלו, היו צעקות עם עובדים, היו גידופים ופה יהודה חרג יותר מידי, להגיע למצב שלהגיד שאמא שלי זונה ולקלל את אבא שלי שהיה צדיק גדול בדורו, עובדים אחרים לא הגיעו לרמה הזו"

כאשר נשאל התובע, בהמשך הודעתו, במה האירוע ביום 26.4.10 היה שונה מהעימות עם בן סימון ב- 21.3.10 השיב – "ב- 21.3.10 הוא דפק על השולחן ורצה להפוך את השולחן והאירוע ב- 21.3.10 היה יותר חריף מ- 26.4.10 ושם הוא רצה להרים יד ואני פשוט לא הגבתי ולא זזתי ממקומי ולא עניתי לו ושם הרגשתי מאוד, מאוד כעוס. אחרי ה- 21.3.10 לא פניתי לטיפול רפואי".