גאנם נ' אללה מנסור ואח'

החלטה

בפניי בקשה לצו מניעה זמני, אשר יאסור על המשיב או מי מטעמו, לחפור, לבנות, להשתמש בחלקה מספר 93, גוש 31071 מאדמות תל – אלנסבר בצפון ירושלים.

1.לטענת המבקש, הוא רכש את החלקה מהמנוח מוחמד יוסף איסמעיל ביום 28/12/1996 על פי ייפוי כח בלתי חוזר; איסמעיל רכש את החלקה מהבעלים הרשום של החלקה ביום 25/3/1963; למשיב אין כל זכות בחלקה; המשיב נכנס לחלקה והחל בביצוע חפירות לתשתית וביצוע עבודות בניה ללא זכות בדין.

2.מנגד נטען על ידי המשיב, כי הוא רכש את החלקה ביום 14/11/2005 מיורשי המנוח אחמד איסמעיל אלחמאיל על פי ייפוי כח בלתי חוזר; בשנת 2009 הוא הקים על החלקה בית מגורים לו ולמשפחתו; בתחילת ינואר 2014 ניסה המבקש לפלוש לחלקה והניח מכולת בצידה ואף הביא דחפורים למקום; המשיב התנגד לניסיון פלישה זה של המבקש; הוא התלונן נגד המבקש במשטרה וקיבל צו מניעה מבית המשפט ברשות הפלשתינית, האוסר על המבקש להפריע בבעלותו וחזקתו בחלקה.

המשיב ממשיך וטוען כי, ההסכם וייפוי הכח עליו מסתמך המבקש, מזויפים; הליך ההסדר במקרקעין נערך בשנת 1964, ולמרות זאת המבקש לא נרשם כבעלים בהליך ההסדר למרות שלטענתו רכש את הקרקע בשנת 1963; בקשת ותביעת המבקש לוקה בשיהוי ובהתיישנות.

4.לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולמסמכים שצורפו על ידיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.על פי הפסיקה, בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") על המבקש סעד זמני "לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה".

הפסיקה קובעת, כי בשלב הדיון בסעד הזמני, הערכת סיכויי התביעה נעשית באורח לכאורי בלבד, בשים לב לחומר הראיות שהניחו הצדדים לפני בית המשפט; מדובר בהליך מקדמי באופיו, שבו נבחנות ראיות וטענות הצדדים במבט על לשם הכרעה בסעד הזמני, מבלי שבית המשפט מבטא עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית. ראו ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, פד"י לח(4) 105, 108.

עניין נוסף שבית המשפט שוקל שעה שבא להחליט בבקשה לסעד זמני הינו מאזן הנוחות, שלפיו נערכת בחינה השוואתית של: "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר". תקנה 362 (ב)(1) לתקנות סד"א. נקבע כי קיים יחס גומלין בין הזכות לכאורה לבין מאזן הנוחות. היינו, ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך מתמתנת הדרישה בענין מאזן הנוחות ולהיפך. ראו: רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פד"י נו (1), 529; רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פד"י נט (4) 700.

על רקע הדברים הנ"ל ניגש לבחון את נסיבות המקרה שלנו.

6.בעייננו, סבורני כי סיכויי התביעה והראיות לכאורה מטעם המבקש אינם מרשימים; שכן, כנגד המסמכים שהוצגו על ידי המבקש, הוצגו מסמכים לא פחות טובים על ידי המשיב. מכאן שאין כל יתרון למבקש על המשיב בכל הנוגע לזכויות לכאורה בחלקה.

זאת ועוד. נראה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הבעלות על החלקה, שסמכות הדיון בה נתונה לבית המשפט המחוזי.

7.אשר למאזן הנוחות: מתצהיר המשיב, שלא הוכחש על ידי המבקש, עולה כי המשיב כבר בנה על החלקה בית מגורים, לכן גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב.

8.לנוכח האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪.

9.התביעה העיקרית תועבר לקביעה בפני מותב.

ניתנה היום, י"ב אדר תשע"ד, 12 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: