גאבר(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני ערר על החלטותיהם של כב' השופטת שעשוע, ושל כב' השופט קרשן, כאשר השופטת שעשוע קבעה כי קיימות ראיות לכאורה בעניין זה והשופט קרשן קבע כי אין מקום לשחרר לחלופת מעצר.

הערר התמקד בהחלטתה של השופטת שעשוע לעניין הראיות לכאורה וכך אעשה גם אני.

בחנתי בצורה מפורטת את הראיות שהוצגו על ידי המאשימה ואת טיעוני ב"כ העורר לגביהן.

אין ספק מחומר הראיות כי במקום שבו נכח העורר בוצעה עסקת סמים. טענתו של ב"כ העורר היתה כי גם אם מרשו נכח במקום הרי שלא היה מודע לכך שמדובר בעסקת סמים ועל כן מעורבותו בליווי הנאשמים שהביאו את הסם איננה פלילית.

לעומת זאת טוענת ב"כ המאשימה כי ההצטברות של הנסיבות ובכלל זה העובדה שהעורר הוא זה שליווה את מביאי הסם, שנצפה ביחד איתם ועם אחיו כשהם לוקחים את הסם מהרכב לכיוון הדירה, שנמלט לאחר מכן מהמקום ברגע שהופיעה המשטרה, ושניסה להרחיק עצמו ממביאי הסם בכך שאמר לשוטרים כי הגיע עם אחיו די בהן בוודאי כדי ליצור מסכת ראייתית העומדת בדרישה להוכיח פוטנציאל להרשעה בדין.

דעתי בעניין היא כדעת ב"כ המאשימה.

קיימים בענייננו מספר ראיות הקושרות את העורר לא רק לעסקה שהתבצעה אלא גם למהותה הפלילית. חלקו בעסקה למעשה לא יכול להיות שנוי במחלוקת. הוא ליווה את מביאי הסם לבית אחיו והיה יחד איתם בשלב בו פרקו את הסמים מהרכב והוליכו אותם לכיוון הבית. התנהגותו של העורר כחלק מהחבורה שקשרה יחד לסחור בסמים, והתנהגותו לאחר מעשה, מעידות עליו כי לא פעל באופן תמים. הוא לא הסתפק בליווי מביאי הסם (מה עוד שלא ברור בשביל מה נדרש בכלל ללוותם) אלא נותר חלק מהחבורה כאשר זו עשתה את דרכה לכיוון הבית שבו היתה אמורה להתבצע עסקת הסמים.

לאחר מכן, נמלט מהמשטרה כמי שיודע שלמרות שהוא נמצא ליד ביתו יש לו סיבה טובה להמלט. וכאשר נדרש בדיעבד להסביר כיצד הגיע למקום ניסה להרחיק את עצמו ממביאי הסם כמי שיודע מה חבוי ברכבם.

כל אלה מהווים בוודאי תשתית ראייתית שדי בה כדי לקשור את העורר הן לעסקה והן לידיעה בדבר מהותה בשלב שבו אנו מצויים קרי, לצורך מענה על השאלה האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות בהן מואשם העורר.

ביחס לאפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר הרי שמשניתנה החלטתו של בימ"ש העליון בבש"פ 6968/10 בעניינו של אל רביע שהיה אחד מהנאשמים מביאי הסמים ולפיה בעסקה מסוג זה אין מקום לשקול חלופות מעצר, אני שותף להבנתו של כב' השופט קרשן שבית המשפט העליון אמר את דברו ואין מקום לבחון חלופות אלה במקרה זה.

בשולי הדברים יצויין כי מעבר לעמדה העקרונית שהובעה בבש"פ ביחס לחומרת המעשים, יש לקחת בחשבון גם את שיקול האחידות שבין הנאשמים לאותה פרשייה – שיקול הפועל כנגד קבלת החלטות שונות ביחס לנאשמים שלכאורה מצבם בזמן המשפט צריך להיות זהה.

לאור כל זאת נדחה הערר.

ניתנה והודעה היום ב' כסלו תשע"א, 09/11/2010 במעמד הנוכחים.

עופר גרוסקופף, שופט

הוקלד על ידי: רחלי עוז התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: