גאבר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר אשר הוגש אתמול בשעה 15:00 בה עתר העורר לעכב ביצוע החלטת בימ"ש קמא ולבטל ההחלטה שלא להאריך המועד להפקדת הערבות העצמית.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן בצוותא.

ב"כ העורר הודה בקיומן של ראיות לכאורה אך עתר לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית ובמקביל לשלוח את העורר לקבלת תסקיר מעצר.

בימ"ש קמא נענה לבקשתו של העורר וקבע כי על אף שדרך המלך הינה קבלת תסקיר מעצר, נוכח העומס הרב בו מצוי עתה שירות המבחן והצפי לקבלת תסקיר מעצר הינו רק בעוד שבועות רבים, ומתוך צפיה כי התסקיר יהיה חיובי, הורה על שחרורו של העורר למעצר בית בכפוף לתנאים מגבילים ביניהם הפקדת סך של 15,000 ₪ במזומן בקופת ביהמ"ש.

בסיומה של ההחלטה עתר ב"כ העורר בפני כב' השופטת קמיר-וייס כי תנתן לעורר שהות להשיג את סכום ההפקדה וחרף התנגדות ב"כ המשיבה הורתה כב' השופטת קמיר-וייס כי הסך של 7,500 ₪ יופקדו מיידית וסך נוסף של 7,500 ₪ יופקדו עד ליום 14.11.10 בשעה 10:00, קרי, שבוע לאחר מכן.

ביום 14.11.10, לאחר השעה בה היה אמור להיות מופקד הכסף על פי החלטת כב' השופטת קמיר-וייס הוגשה בקשה על ידי העורר לדחיית מועד התשלום לשחרור מערובה.

העורר עתר על מתן אורכה קצרה לתשלום המחצית השנייה או חלקה עד לתום חג הקורבן.

המשיבה התנגדה לבקשה שכן נושא ההפקדה ומתן הארכה לתשלומה הועלה בדיון שהתקיים ביום 7.11.10.

ביהמ"ש קמא דחה את הבקשה.

לטענת ב"כ המשיבה החלטתה של כב' השופטת קמיר-וייס ניתנה ביום 14.11.10 בשעה 12:58 ואף שלא ניתן עיכוב ביצוע על ידי בימ"ש זה, בחר העורר שלא להפקיד את הסכום הנדרש.

עוד טענה היא כי פנה מתמחה של ב"כ העורר בבקשה למתן ארכה ובתגובה הציעה ב"כ המשיבה כי הסכום יופקד אף באיחור או יתייצב העורר יחד עם אחד מערביו המפקחים בהם נתן ביהמ"ש אמון בתחנת המשטרה הקרובה אלא שאז נמסר לה כי משפחת העורר מצויה בביהמ"ש בדרכה להפקיד את הכסף.

משנבדק העניין על ידי ב"כ המשיבה התברר כי סכום הכסף לא הופקד ובשיחה עם המתמחה נמסר לה כי הוחלט שלא להפקיד את הכסף.

בשעה 15:02 הוגש הערר, העורר לא הפקיד הכסף ולא התייצב בתחנת המשטרה כפי שהוצע לו על ידי ב"כ המשיבה.

סבורני כי משנתנה החלטה אשר מטרתה לפגוע פגיעה מינימאלית בחירותו של העורר, היה על העורר לכבד החלטות ביהמ"ש.

טענות העורר נטענו בבימ"ש קמא עוד ביום 7.11.10 ובשל הטענות הנ"ל פוצל התשלום לשני תשלומים.

על החלטה זו לא הוגש ערר.

בנסיבות אלה, ומשלא פעל העורר אף להתייצבותו בתחנת המשטרה על מנת להוכיח כי ניתן ליתן בו אמון, אין בידי לקבל הבקשה והנני דוחה את הערר.

ניתנה והודעה היום ח' כסלו תשע"א, 15/11/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל ברנט, שופטת