ג'אמל זיינב נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קאפח) ב-ת"פ 37845-03-16, בגדרו הושתו על המבקש העונשים הבאים: 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל, 12 חודשים מאסר על תנאי, בתנאי שבמשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר – המבקש לא יעבור עבירה לפי סעיף 498 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וקנס בסך 3,000 ש"ח, או חודש מאסר תמורתו.

2. בתאריך 19.02.2017 הוריתי על הארכת עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל שהושת על המבקש, וזאת עד ובכפוף להחלטה אחרת, ובתנאים שפורטו בהחלטתי, ואשר קויימו למיטב הבנתי. 

           אביא כעת את הנתונים הדרושים להכרעה בבקשה.

רקע

3. בתאריך 13.10.2016 הוגש כנגד המבקש, במסגרת הסדר טיעון, כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי הנכבד. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, במהלך השנים 2015-2013, ובמהלך החודשים שקדמו למועדים הרלוונטיים לכתב האישום המתוקן,המבקש עבד בסופרמרקט מסוים בתל אביב (להלן: הסופרמרקט). לפי הנטען, עובר לתאריך 29.02.2016 המבקש מסר לנאשם 1 מידע אודות: שעות פתיחת הסופרמרקט, שעת הגעת העובדים למקום, ומיקומה של כספת הסופרמרקט, ביודעו כי המידע עלול לשמש לביצוע שוד, או להקל על ביצועו, וזאת, כך נטען: "מבלי שהיתה לנאשם 2 [המבקש – ח"מ] מודעות לכוונת נאשם 1 לנקוט באלימות פיזית במהלך ביצוע השוד".

4. לפי עובדות כתב האישום המתוקן – בתאריך 29.02.2016, הנאשם 1 הצטייד בכפפות גומי, כובע גרב ואקדח, והדביק נייר סלוטייפ שחור על חלק ממספר הרישוי של רכב מסוים, שהיה בשימושו במטרה למנוע את זיהויו (להלן: הרכב). לפי הנטען, באותו תאריך, נאשם 1 נהג ברכב, כשהוא נושא אקדח. עוד נטען כי לאחר שהנאשם 1 הגיע לסופרמרקט – נאשם 1 נהג במכוון לתוך דלת הכניסה של הסופרמרקט, העשויה זכוכית והתפרץ לתוכה. מיד לאחר מכן, כך נטען, נאשם 1 יצא מהרכב, חבוש כובע גרב, ואוחז באקדח, ואיים על אחד מעובדי הסופרמרקט (להלן: ר') כי ימסור לו כסף מכספת הסופרמרקט – אחרת נאשם 1 יירה בו. לפי הנטען, מיד לאחר מכן, סגן מנהל הסניף (להלן: מ') הגיע לכניסת הסופרמרקט, והנאשם 1 איים על מ' כי יירה בבטנו שלו, ובראשו של ר', וכל זאת בזמן שנאשם 1 מנופף מול ר' ו-מ' באקדח, ודורך אותו. בשלב זה, כך נטען, נאשם 1 הוביל את ר' ו-מ' למחסן אחורי, בו מצויה הכספת, תוך שהוא אוחז בר', דוחף אותו ומאיים על ר' ו-מ' באקדח.

           בשלב זה, כך נטען, נאשם 1 הורה למ' ו-ר' לפתוח את הכספת. לפי הנטען, בעקבות האיומים הללו – מ' פתח את הכספת, ומסר לנאשם 1 שקיות בהן סכום כולל של 67,030 ש"ח במזומן, וכן שיק בסך 4,125 ש"ח. לפי הנטען, לאחר מכן נאשם 1 הורה לר' ו-מ'לזרוק את מכשירי הטלפון הניידים שלהם, ולמסור לו את המפתח למחסן. לפי הנטען, בשלב הבא, נאשם 1 נעל את מ' ו-ר' במחסן ונסע מהמקום ברכבו. בכתב האישום המתוקן נאמר כי ר' ו-מ' הצליחו לצאת מהמחסן ולהזעיק את המשטרה רק לאחר ששברו את אחד מקירות הגבס של המחסן.

5. המשיבה ייחסה למבקש בכתב האישום המתוקן מתן אמצעים לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 498 לחוק העונשין.

6. בתאריך 13.10.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון לא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין העונש.