ג'יטנד ר ה פאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

עתירה להורות על בטלות החלטת המשיב מיום 25.1.10 שלא להאריך את תוקף דרכונו של העותר.

עיקרי העובדות וההליכים

העותר, ג'יטנדרה פאל סינג הוא יליד הודו אשר הגיע לישראל כתייר בשנת 1994.

בשנת 1998 נשא לאישה תושבת ואזרחית ישראלית. הנישואין נערכו בהודו.

בשנת 1999 הותרה כניסתו של העותר לישראל ומאז הוא מתגורר יחד עם אשתו ברחוב אליעזר יפה 43/3 ברעננה.

העותר ואשתו הגישו למשרד הפנים בקשה למתן מעמד של בן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי ובשנת 2000 קיבל העותר אשרת ישיבה מסוג א/5 לתקופות קצובות. רישיון זה הוארך מעת לעת, בהתאם ל"נוהל המדורג" כאשר בכל עת שהוגשה בקשת הארכה, בדק המשיב את כנות הקשר הזוגי בין העותר ורעייתו, ואת מידת השתקעות העותר בישראל.

בשנת 2004 קיבל העותר מעמד של תושב קבע וביום 27.11.2007 , בתום 7 שנים מתחילת ההליך המדורג, הוענקה לו אזרחות ישראלית ודרכון ישראלי שתוקפו לשנה אחת.

עם קבלת הדרכון הישראלי בוטל דרכונו ההודי על ידי שגרירות הודו בישראל בהתאם להנחיותיה ודרישותיה לפיהן אין להחזיק באזרחות כפולה.

ביום 15.5.08 חידש העותר את תוקף דרכונו הישראלי בלשכת המשיב בהרצליה וביום 10.6.08 נסע לארה"ב כדי לעבוד כמדריך במחנה קיץ של התנועה הרפורמית. במהלך עבודתו שם קיבל העותר הודעה ממשפחתו בהודו בדבר מחלתו הקשה של אביו ועל כן נסע להודו ביום 27.8.08, אך שם התברר לו כי אביו נפטר טרם הגעתו ביום 20.8.08. בנסיבות אלה נותר העותר משך תקופה בהודו על מנת לבצע את הסידורים הנובעים מפטירת אביו (טיפול בנכסים וכיוצב'). במהלך שהייתו שם ביום 16.11.08 נפגע ברגליו בתאונת דרכים אשר בעקבותיה אושפז ועבר ניתוח בבי"ח מקומי בהודו בעיר רודראפור.

דא עקא עם שחרורו מבית החולים ביום 26.11.08 עדיין לא היה מסוגל העותר ללכת על רגליו ונזקק לטיפולים פיזיותרפיים שהצריכו המשך שהייתו בהודו.

משהחלים שב העותר לישראל ביום 20.3.09.

משנוכח כי המשך הטיפולים הרפואיים בארץ יהיו כרוכים בהוצאת סכום כספי ניכר, שב להודו כדי להשלים את הטיפולים. אי לכך נזקק להארכת דרכונו שהוארך על ידי המשיב ביום 30.3.09 לשנה נוספת.

בתקופה בין אפריל ליוני 2009 המשיך העותר לקבל טיפול במוסד שיקומי בעיר רודראפור. עם השלמת הטיפולים, שב ביום 14.8.09 לישראל והחל לעבוד במסעדה.

בסמוך למועד הגשת העתירה קיבל העותר הצעת עבודה מחברה תעשייתית הודית להיות נציגה בישראל, דבר המצריך נסיעות להודו מדי פעם. לשם כניסה להודו זקוק העותר לדרכון בר תוקף של לפחות חצי שנה קדימה ועל כן פנה ביום 6.1.2010 ללשכת המשיב בהרצליה להארכת דרכונו שתוקפו אמור להסתיים ביום 30.3.10. הוסכם שם להאריך את דרכונו אך לשנה נוספת. ומשביקש העותר מהפקידה להאריך את דרכונו לחמש שנים לפחות, נאמר לו כי בשל היעדרויותיו מישראל לא ניתן להאריך את דרכונו ליותר משנה אחת וכי אם הוא מבקש דרכון בעל תוקף לחמש שנים עליו להגיש בקשה ולהמתין לתשובה. ואכן כך עשה.

ביום 25.1.2010 ניתנה לעותר תשובת המשיב לפיה:

"בקשתך להארכת תוקף דרכון נדחתה, אין השתקעות בארץ. בתום תוקף הדרכון ב- 3/10, תוכל לקבל תעודת מעבר לתקופה של שנתיים. נדון בבקשתך לדרכון בעתיד".

מכאן העתירה שבפני, בה עותר העותר לביטול ההחלטה האמורה מינואר 2010 ולהחזרת הדרכון הישראלי לידיו.

ביום 17.3.10 ניתנה החלטה בבקשת העותר לצו ביניים ולפיה יישאר דרכונו של העותר בתוקף עד למועד ההכרעה בעתירה.

בדיון שנערך ביום 7.6.10 קיבלו הצדדים את המלצת בית המשפט לפיה ינסו להגיע להסכמות מחוץ לכתלי בית המשפט.