ג'טאס נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקשת עתרה להארכת מועד להישפט בגין חמישה דוחות תעבורה משנת 2009. המבקשת טוענת כי מי שנהג ברכב במועד הרלוונטי הינו בעלה. המבקשת הסבירה כי לא ביצעה כל פעולה בסמוך לקבלת הדוחות מאחר ולא ידעה כי ניתן להעביר את הדוחות על שם אחר. כמו כן טוענת המבקשת כי הדוחות לא שולמו עקב מצבה הכלכלי של המשפחה ומבקשת כי הדוחות יועברו על שם בעלה, הקנסות יוחזרו לסכום המקורי ויחולקו לתשלומים.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות.

המבקשת קיבלה לידיה את הדוחות ולא ביצעה כל פעולה תקופה של למעלה משנה. לפי סעיף 229(ח') לחסד"פ יש לראות את המבקשת כמי שהורשעה בדין ונגזר עליה קנס בגובה ברירת המשפט שבדוח. כבר קבע בית המשפט לא אחת כי "משקיבל המבקש דו"ח תעבורה הרשום על שמו, בגין עבירה אשר לטענתו לא בוצעה על ידו, היה עליו לפעול לאלתר במסגרת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי לשם ביטול הדו"ח או הסבתו לאדם אחר... בנסיבות אלו, וחרף טענותיו האחרות של המבקש, צדק בית המשפט לתעבורה משדחה את הבקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בשל האיחור הבלתי סביר שבהגשתה." (רע"פ 4557/08 בן זכאי נ' מדינת ישראל מיום 3.11.2008).

לפיכך, דינו של המבקש להישפט באיחור כדינו של מי שמבקש לבטל פסק דין של בית המשפט שניתן בדיון אליו זומן כדין ולא התייצב, ועליו להראות סיבה של ממש לאי התייצבותו. וכבר קבע בית המשפט העליון כי יש לראות בהגשת בקשה באיחור אף כמחייבת נימוק טוב יותר לעומת הנימוק הנדרש לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות שכן "ניתן לראות אפוא כי כאשר בעבירה מסוג "ברירת משפט" עסקינן, יש להראות כי האיחור בהגשת הבקשה להישפט נובע מסיבות סבירות, שכן הנחת היסוד היא כי הנאשם כלל אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. שונה מצב זה ממקרה בו לנאשם זכות להישפט מלכתחילה, כברירת מחדל, וניתן פסק דין בהיעדרו, שאו אז ישנו מקום לשקול ביתר שאת אם ישנו מקום לבטל את הרשעתו. במקרה שלפניי מכל מקום, עמדו על כך הערכאות הקודמות כי לא השכיל המבקש להוכיח כי האיחור בהגשת הבקשה נובע מסיבות סבירות, שכן היה ביכולתו לברר את טיב הודעת הקנס עוד קודם לכן, ולא ניתנה סיבה הגיונית מדוע פעל להוכיח את חפותו כשנה ושמונה חודשים לאחר מתן הודעת הקנס. על אף שהגיע למסקנה זו, בית המשפט המחוזי אף בחן האם נגרם למבקש עיוות דין לגופו של עניין ולא מצא כי כך הוא, ואף אני לא מצאתי מקום להתערב בהחלטה זו – רע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (מיום 2.6.09).

במקרה דנן למעשה הבקשה היא לביטול תוספת הפיגורים על הדוחות וחלוקת הקנס המצטבר לתשלומים. אין הצדקה להארכת מועד להישפט וניהול הליך רק לשם ביטול תוספת פיגורים שהצטברה כדין על קנס שכלל לא הוטל בידי בית המשפט.

המבקשת תשקול פנייה למרכז לגביית קנסות ואגרות אשר ישקול האם ניתן להקל בתוספת הפיגורים לאור מצבה הכלכלי של המשפחה.

הבקשה שבפניי, להארכת המועד להשפט, נדחית

ניתנה היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: