ג'ופי נ' עזאיזה

החלטה

לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף בהתאם להוראות תקנות 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (ולהלן: התקנות).

רקע כללי:

המבקש, עו"ד במקצועו, ייצג את המשיב בעבר במספר תיקים אשר נפתחו בלשכת ההוצל"פ בעפולה.

ביום 22.3.11 הגיש המשיב תביעה כנגד המבקש, במסגרתה עתר לחייבו לשלם לו סך של 75,000 ₪.

לטענת המשיב, לאחר שהתגלע סכסוך בינו ובין המבקש, החל המבקש מוציא דיבתו רעה, מתוך כוונה לפגוע בו ולהשחיר את פניו ברבים. עיקר טענתו של המשיב מכוונת למכתב שכתב המבקש ושלח ביום 9.12.09, ואשר צורף לבקשות שהגיש לשחררו מייצוג המשיב.

ברכיב זה עתר המשיב לחייב את המבקש לשלם לו 30,000 ₪ (סעיף 21 לתביעה).

עוד הוסיף המשיב וטען, כי המבקש התרשל בייצוגו במספר תיקי הוצל"פ, לרבות הותרתו בלא ייצוג משפטי בשלבים המכריעים בתיקים אלה.

כן העלה המשיב טענות בדבר היקף שכה"ט שגבה המבקש, ועתר להשבתו.

המשיב לא ציין מהו הסעד הכספי לו הוא עותר בגין נזקים נטענים אלה, אולם נראה כי המדובר ביתרת סכום התביעה.

הבקשה לסילוק התביעה על הסף:

המבקש עותר לדחות את התביעה על הסף.

עניינה של התביעה כאמור בטענות בדבר רשלנות מקצועית, הוצאת לשון הרע, הפרת דיני חוזים ועשיית עושר ולא במשפט המיוחסות למבקש.

המשיב טוען כי בשל התרשלותו של המבקש כלפי המשיב, זכאי הוא להשבת שכר הטרחה ששולם (ס' 36 לתביעה). כן הוא טוען, כי בכוונת זדון, הפיץ המבקש דיבתו של המשיב רעה.

דין התביעה, ככל שהינה מתייחסת להשבת שכר הטרחה שגבה המבקש בתיקי של המשיב, להדחות על הסף, מחמת קיומו של מעשה בית דין.

לטענת המבקש, עובר להגשת תביעה זו הגיש המבקש לבית משפט זה תביעה כנגד המשיב בגין אי תשלום יתרת שכר הטרחה המגיע לו עבור הטיפול בתיקיו (ת"א (עפ') 4218-02-10 ולהלן: התביעה הראשונה).

במסגרת הדיון שהתקיים ביום 28.3.11, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישלם המשיב למבקש סך של 12,000 ₪. בית המשפט (כב' השופטת שאדן נאשף- אבו אחמד) נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים.

בענייננו מתקיים הכלל בדבר השתק עילה. התביעה להשבת הסכומים ששולמו למבקש על ידי המשיב עבור שכר הטרחה מוצתה, לאחר שנידונה במלואה בתביעה הראשונה. המשיב מנוע מלהעלות טענות נוספות ו/או חדשות בגין אותה עילה.

כלל זה חל גם כאשר פסק הדין ניתן על סמך פשרה אליה הגיעו הצדדים.

אף הכלל בדבר השתק פלוגתא מתקיים, שכן התביעה הראשונה נתבררה באופן מלא וממצה על רכיביה העובדתיים ועל אלה המשפטיים ולפיכך, מושתק המשיב מלהעלות פעם נוספת טענותיו לעניין זה.