ג'ומעה נ' אבו סיביה ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בעפולה (כב' השופטת ש' נאשף) מיום 11.3.2012

פסק דין

בין בעלי הדין שלפניי (ועוד עשרות בעלים בקרקע המריבה) מתנהלת תביעה לביטולו של פסק דין, שפירק את השיתוף בין בעלי הקרקע. המשיבים 1-2 ביקשו לבנות על חלק המקרקעין שהוקצה להם, יחד עם המבקשים, בגדרו של פסק הדין (שביטולו מבוקש בתובענה שלפני בית המשפט קמא). מכאן בקשת המבקש למנוע את הבניה (ובכלל זה – מתן היתר בניה וכד') כשהוא טוען, כי בעבודת הבניה בשטח שהינו בבעלות משותפת יש כדי למנוע מן השותפים שימוש במקרקעין.

בית המשפט קמא דחה את הבקשה, בין היתר משום שהבקשה הוגשה במסגרת התובענה לביטול פסק הדין, ולא בתובענה נפרדת.

על החלטה זו מלין המבקש, בבקשת רשות ערעור שהניח לפניי.

לאחר עיון בבקשה על צרופותיה לא ראיתי להיענות לה. אינני נדרש לשלל הטעמים שביסוד החלטת בית המשפט קמא, לבד מאחד, זה שנזכר מעלה, כלומר העובדה שהבקשה הוגשה בהליך לו לה. על מנת להבהיר את הדברים אציין, כי פסק הדין הראשון, שביטולו מתבקש בתובענה שלפני בית המשפט קמא, חילק את הקרקע בין בתי אב שונים. המשיבים 1-2 והמבקש מנויים על אותו בית אב, משמע הם שותפים בחלק שהוקצה להם בפסק הדין הראשון. את בקשתו ליתן צו, שיאסור על הבניה בחלק שהוקצה לבית האב לו הם שייכים, על המבקש להגיש בתובענה נפרדת שתופנה נגד המשיבים 1-2, תובענה שאינה שייכת לעניין מושא התובענה המתנהלת אצל בית המשפט קמא לביטול פסק הדין שחילק את הקרקע. על המבקש להגיש, אפוא, תובענה נפרדת כאמור, ובגדרה יבקש צו מניעה.

מן הטעם הזה - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: