ג'ומאנה נ' שמגד חברה לניהול תביעות בעמ

החלטה

בבקשה להבאת ראיות

1. התובעת עתרה נגד הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה בשל תאונת דרכים מיום 03/05/07 (להלן – התאונה).

2. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי ועדה רפואית של המל"ל, וביום 19/08/08 נקבעה לתובעת 0% נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה.

עררה של התובעת נדחה על ידי ועדה רפואית לעררים של המל"ל, בהחלטה מיום 22/03/09 (קבעה לתובעת 0% נכות לצמיתות).

3. התובעת עתרה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות, לפי סע' 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

התובעת טוענת כי על פי חוות דעת רפואית של ד"ר קליגמן, נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 10% בעקבות התאונה (בגין הפגיעה בעמ"ש צווארי).

לחלופין טוענת התובעת, כי בפני הועדה הרפואית לעררים לא עמד החומר הרפואי המלא בעניינה של התובעת.

4. הנתבעת טוענת כי לא התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לצורך קבלת הבקשה להבאת הראיות לסתור את קביעת הועדות הרפואיות של המל"ל.

5. חוות ד"ר קליגמן אשר הוגשה יחד עם בקשה זו, הוגשה בניגוד לסע' 6א(ב)(1) לחוק (ללא קבלת רשות בית המשפט). החלטה זו מתייחסת לאמור בחוות הדעת, אך לאחר מתן ההחלטה אני מורה למזכירות להוציא חוות הדעת מתיק בית המשפט.

6. ההיתר להבאת ראיות לסתור קביעת דרגת נכות על פי דין נועד אך ורק למקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן (ראה לדוגמה לעניין זה - ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77; רע"א 802/98 ניר יהלום נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, תק-על 98(1), 783).

הפסיקה מצביעה על שני סוגי טעמים, העשויים להצדיק מתן היתר שכזה:

א.טעמים משפטיים (פגם מהותי כמו תרמית או בטלות מעיקרא).

ב.טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים.

(ראה - א' ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה שלישית – תש"ס, בעמ' 494 והאסמכתאות המפורטות שם וכן האסמכתאות המפורטות בתגובת הנתבעות).

7. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובאסמכתאות אשר צורפו על ידי ב"כ הצדדים (ובהיעדר תשובה לתגובה חרף חלוף הזמן להגשתה), שוכנעתי לקבוע כי הנימוקים המפורטים בבקשת התובעת אינם מצדיקים בענייננו התרת הבאת ראיות לסתור. נימוקיי:

7.1. אשר לטעמים העובדתיים המצוינים בבקשה –

מחלוקת בין מומחים רפואיים (הקביעות בחוות דעת ד"ר קליגמן למול קביעותיהם של רופאי הועדה), אינה מצדיקה כשלעצמה קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית (ראה לענין זה, בין היתר - ע"א 563/88 יצחק אשל נ' "קרנית" ואח', פ"ד מה(5), 520, עמ' 523-524; ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4), 77, עמ' 82-83; רע"א 4195/02 סהר נ' יורי ליפשיץ, פ"ד נו(5), 774, עמ' 777-778).

בכל מקרה, בשים לב לאמור לעיל ולכך שתיקה הרפואי של התובעת עמד בפני שתי הועדות הרפואיות, אין מדובר בנתונים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, שיש בהם כדי לערער את קביעותיהן המנומקות של הועדות הרפואיות, ואשר מצדיקים קבלת הבקשה.

בהקשר זה יצוין כי טענת התובעת, לפיה בפני הועדה הרפואית לעררים לא עמד החומר הרפואי המלא בעניינה של התובעת, נטענה בעלמא וללא ביסוס ועל כן דינה להידחות (ראה בעניין זה - סע' 12 להחלטת הועדה הרפואית לעררים המפרט את החומר הרפואי אשר עמד בפני הועדה).