ג'בארין(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי ערר מטעם העורר-הנאשם על החלטת בית משפט השלום (כבוד השופט ג'השאן) מיום 23.6.13 לפיה שחרר את העורר בתנאים מגבילים.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה בקלות ראש. על פי האמור בכתב האישום, בתאריך 14.12.11 נפסל העורר מלהחזיק רשיון לתקופה של 5 חודשים אך הוא לא הפקיד את רשיונו. בתאריך 29.1.13 נפסל העורר מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה על ידי משרד התחבורה לצמיתות. ביום 22.8.07 נפסל העורר מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה למשך 3 חודשים. ביום 17.6.13 נהג העורר בכפר קרע ביודעו שהוא פסול נהיגה.

3.בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה כאשר נקבע כי לכל הפחות העורר ידע אודות פסילתו משנת 2007 כיוון שהוא נחקר בגין עבירה זאת תחת אזהרה. בהמשך ההחלטה נקבע כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות ולאור כך קבע בית המשפט כי העורר ישאר בתנאים של מעצר בית לילי וכי במשך היום ישהה במקום עבודתו, כאשר בשני המקומות יהיה תחת פיקוח.

4.בערר הסניגור חזר והזכיר שבשני התיקים הראשונים לא הודע לעורר עניין הפסילה אך נטען שבמקרה השלישי על אף שהוחתם על הצהרת נהג לפיה הודע לו על הפסילה, בעת החקירה לא יוחסה לו נהיגה בעת פסילה זו. הסניגור טען שלא ניתן היה להגיש כתב אישום בגין נהיגה על סמך הפסילה מיום 22.8.07 כיוון שעניין זה לא הוטח בפניו ולא ניתנה לו זכות להתגונן ולהתייחס לאישום. נטען שבית משפט קמא טעה בכך שלא התייחס לטענה זו של הסניגור. נטען בנוסף שבית המשפט התעלם מקשיים שונים בראיות ובין היתר שהבעלים של הרכב לא נחקר, לא נחקר האדם הנוסף שנטען כלפיו שהוא הביא את הרכב למקום לפני שהנאשם נהג בו ולא נבדקו טביעות אצבע של העורר על ההגה, למרות טענתו שלא נהג ברכב. כמו כן נטען שלא ניתן הסבר לדרך בה הגיע העורר ברגל מרחק כמה מאות מטרים לנגריה בה נעצר. כמו כן נטען שבתיק החקירה אין צילום של העורר למרות טענת השוטרים שהיה בידיהם צילום כאמור שעל פיו זיהו אותו.

5.המדינה טענה שלא חלה טעות בהחלטת בית המשפט וכי בית המשפט עשה עם העורר חסד ששחרר אותו בתנאים מגבילים. בנוגע לפסילה השלישית, טענה המדינה שהעורר נשאל לעניין הפסילות והוא נחקר על כך שרישיון הנהיגה שלו פג בשנת 2006 ושהוא נהג בזמן פסילה שהוטלה על ידי בית המשפט בחדרה.

6.באשר לפגמים בראיות עליהם הצביע הסניגור, לא מצאתי שיש מקום לקבל את הטענה בהתאם לממצאים שפורטו על ידי בית המשפט בסעיף 9 להחלטתו.

7.צודק הסניגור בכך שהאישום השלישי לא הוטח בפני העורר בחקירה שהיתה לו בסמוך להגשת כתב האישום ועל כן נמנעה ממנו האפשרות להתייחס אליו. מדובר במחדל חקירתי ואולם, כפי שבית משפט קמא העיר, יש בעובדה כי נחקר בעבר באזהרה ביחס לעבירה זו כדי לתקן במידה מסויימת את הפגם האמור.

8.בסופו של עניין החלטת בית המשפט היתה מאוזנת בנסיבות העניין ושקלה את הצורך להמנע מפגיעה יתרה בעורר שטרם הורשע לבין הצורך להגן על המשתמשים בדרכים. אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בעניין והערר נדחה.

לאור הסכמת הצדדים, ההחלטה ניתנה בהעדר והמזכירות תמציא את ההחלטה.

המשיבה יכולה לקחת את תיק החקירה ממזכירות בית המשפט.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: