ג'בארין נ' אמזלג

החלטה

בפני בקשה לביטול פס"ד שניתן כאן ביום 9/10/2011 בהעדר הגנה מטעם המבקש. המבקש טוען כי דין פסה"ד להתבטל מחובת הצדק, באשר כתב התביעה מעולם לא הומצא לידיו ובהתאמה מעולם לא ניתנה בידו ההזדמנות להתגונן כנגדו.

המשיב הגיב לבקשה והתייחס בתגובתו בעיקר לפן הפרוצדוראלי של הבקשה, כשהוא מציין כי המועד להגשת הבקשה חלף לשיטתו, הבקשה הוגשה בליווי תצהיר המפנה לבקשה, ואשר אינו ערוך בהתאם להוראות תקנה 521 לתקסד"א, וכן תוך שהוא מלין על אי המצאת הבקשה לידיו על ידי המבקש.

אשר למועד הגשת הבקשה, טוען המשיב כי פסה"ד ניתן בחודש אוקטובר 2011, תיק הוצאה לפועל לביצועו של פסה"ד נפתח על ידו כשנה לאחר מכן, בחודש ספטמבר 2012, אזהרה נשלחה למבקש בחודש ינואר 2013, ולאחר מכן ננקטו הליכים בתיק ההוצאה לפועל אשר בגינם נשלחה הודעה למבקש, ועל אף כל אלו התמהמה המבקש בהגשת בקשתו זו, ולא ביקש ארכה להגשת הבקשה באיחור.

לתמיכה בטענותיו צירף המשיב, אשר לא גיבה תגובתו בתצהיר ערוך כדין, תדפיסים מתיק ההוצאה לפועל המעידים על נקיטת הליכים שם, אך לא צירף העתק מאישור מסירת אזהרת ההוצאה לפועל ואף לא עותק מבקשותיו לנקיטת הליכים, מהן ניתן יהיה ללמוד האם ננקטו ההליכים בטרם מסירת אזהרה או שמא לאחריה.

נוסף על כל טענותיו הפרוצדוראליות, כאמור, ביקש המשיב להפנות את תשומת הלב לעובדה שהמבקש לא העלה גרסת הגנתו במסגרת בקשתו לביטול פסה"ד ולא הבהיר מדוע סבור כי סיכויי הצלחתו בהליך העיקרי חיוביים וטובים.

למבקש ניתנה הזכות להשיב לתגובה, ובמסגרת תשובתו, המגובה הפעם בתצהיר ערוך כדין, פירט והבהיר כי מעולם לא קיבל את ההזמנה לדין ואת כתב התביעה בתיק דנן, כי נודע לו אודות פסה"ד רק ביום 4/4/2013, שעה שקיבל מכתב מלשכת ההוצאה לפועל, וכן חזר והבהיר כי בקשתו מבוססת על כללי הצדק הטבעי, לפיהם יש ליתן למבקש יומו בביהמ"ש והזדמנות הוגנת וראויה להעלות טענות ההגנה שבפיו, בדמות המצאת הזמנה לדין לידיו. לטענתו, הכתובת שנמסרה על ידי התובע לתיק אינה ולא היתה כתובת מגוריו, לא במועד הרלוונטי ולא בכלל, וכי הדבר היה ידוע היטב לתובע. בנוסף, ביקש להפנות תשומת הלב לעובדה שבתצהיר המוסר לא צוין המען בו בוצעה לכאורה מסירה לידי "בן משפחתו" אשר "סירב לחתום" ולמסור פרטים מזהים, וכי יש בכך, לשיטתו כדי ללמד על אי תקינותה של המסירה.

המבקש ביקש, בנוסף, להפנות את תשומת הלב לכך שכבר בבקשתו המקורית ציין מפורשות כי נודע לו אודות פסה"ד נשוא בקשה זו שעה שקיבל ביום 4/4/2013 מאת מכרה, את מכתבה של לשכת ההוצאה לפועל.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת המסמכים אשר הוצגו בפניי על ידם, נחה דעתי כי דין פסק הדין שניתן כאן להתבטל ואבהיר:

ראשית, כלל הוא כי כאשר הזמנה לדין אינה נמסרת לידי הנתבע, וזה לא מודע להגשת כתב התביעה נגדו – מחויב ביהמ"ש לבטל את פסה"ד שניתן בהעדר הגנה מטעמו, ולהעמיד לרשותו את ההזדמנות להעלות את טענותיו לגופו של עניין. למעשה, במצב בו נמנעה מבעל דין הזכות להתגונן כנגד תובענה כאמור, אין ביהמ"ש בוחן אלו טענות הגנה יעלה הנתבע בהינתן ההזדמנות לכך, ובלבד שתינתן ההזדמנות כנדרש.

המבקש טען כי כתב התביעה לא הומצא לידיו, כי לא ידע אודות הגשת כתב התביעה כנגדו עד ליום 4/4/2013, שעה שקיבל לידיו את מכתב ההוצאה לפועל, וכי בהתאמה נמנעה ממנו הזכות הבסיסית להביא טענותיו בפני ביהמ"ש.

את טענתו זו ביסס המבקש בתמציות רישום מאת משרד הפנים המאמתות טענתו כי מעולם לא התגורר בכתובת הנקובה בכתב התביעה ובהזמנה לדין, ונראה כי יש ממש בטענות.

המשיב למעשה אף לא הכחיש טענת המבקש בהקשר זה, ולא ביקש להוכיח אחרת.

אציין בהקשר זה כי יש ממש בטענת המבקש לפיה תצהיר המוסר אינו מלא כנדרש, ואינו מפרט מהו המען המדויק שבו בוצעה המסירה הנטענת.

אציין כי אין בכך כדי לקבוע כי לא בוצעה מסירה לידיו של מאן דהוא בכתובת הנקובה בתיק ביהמ"ש במועד הרלוונטי, אלא שנראה לכאורה כי אותו מאן דהוא, בהנחה שהמסירה בוצעה במען הנקוב בכתב התביעה, כלל לא התגורר עם המבקש במועד הרלוונטי, ובהתאמה אין לראות במסירה לידיו משום מסירה כדין למבקש.

נוסף על כך, הדגיש המבקש כי את מכתבי ההוצאה לפועל קיבל לראשונה רק ביום 4/4/2013. על טענה זו חזר המבקש הן בבקשתו והן בתשובתו לתגובה, וגיבה הטענות בתצהיר ערוך כדין.

המשיב ביקש לקבוע כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר ללא בקשה להארכת מועד להגשתה, אך לא הביא כל ראיה המעידה על כך שבוצעה מסירה של פסה"ד לידיו של המבקש עובר למועד הנקוב כאן, וכל טענותיו בעניין זה נטענו ללא אסמכתא מתאימה ומתייחסות יותר לתחושה שחלף זמן רב מאז ניתן פסה"ד מאשר על הוכחה כי חלפו למעלה מ- 30 ימים ממועד שהומצא פסה"ד למבקש ועד מועד הגשת הבקשה דנן.

באין ראיה לסתור, אין לי אם כן אלא לקבל את טענתו העובדתית של המבקש בעניין לפיה נודע לו לראשונה על פסה"ד נשוא הבקשה עם קבלת המכתב – ביום 4/4/2013 – ובהתאמה כי המועד להגשת הבקשה טרם חלף (נכון ליום הגשתה).

לבסוף, לעניין הטענות הפרוצדוראליות שהעלה המשיב בנוגע להמצאת הבקשה לידיו ובנוגע לליווי הבקשה בתצהיר ערוך כדין אציין, כי הבקשה הוגשה על ידי המבקש שעה שלא היה מיוצג בידי עורך דין (כעולה ממנה), ובהתאמה אין הוא נדרש להמציא הבקשה למשיב, והוראות מפורשות בעניין ניתנו במסגרת ההחלטה המזמנת את תגובת המשיב מיום 7/4/2013. בהתאמה, איני רואה לנכון לזקוף לחובתו את העובדה שהגיש תצהיר המפנה לטענות שבתגובה תחת הגשת תצהיר מפורט, ובמיוחד נכונים הדברים שעה שהלה השכיל להגיש במסגרת תשובתו תצהיר המפרט כנדרש את כל העובדות הצריכות לענייננו. המשיב, לעומת זאת, היה מיוצג בידי בא כוחו במועד הגשת התגובה, ועם זאת מכילה התגובה עובדות שאינן מגובות בתצהיר כנדרש, ולא ברור מהו הטעם לכך.

מכל האמור, נחה דעתי כי הבקשה הוגשה במועד, כי פסה"ד ניתן מבלי שניתנה למבקש ההזדמנות להביא טענותיו בפני ביהמ"ש, ובהתאמה אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסה"ד מחובת הצדק כמבוקש, וכך אני מורה.