בש"פ 8932/14 חיים עזרה נ' מדינת ישראל

             ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 16.12.2014 במ"ת 8777-12-14, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

1.        נגד העורר הוגש ביום 4.12.2014 כתב אישום המייחס לו עבירה של הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.        על פי הנטען בכתב האישום, כשבוע עובר ליום 14.7.2014 פנה אל העורר אדם בשם ברוך ניסנוב (להלן: ברוך) וביקש ממנו להצית דירה ברחוב הסנהדרין בירושלים (להלן: הדירה) בתמורה לכ-4000 ₪. הזמנת ההצתה באה על רקע סכסוך ארוך שנים על הבעלות בדירה, שהתגלע בין ברוך למתלונן. ביום 14.7.2014 הוסע העורר על ידי דוד ניסנוב, אחיו ושותפו העסקי של ברוך (להלן: דוד), אל הדירה, כאשר בדרך דוד מסר כסף לעורר, באמצעותו רכש העורר בנזין. העורר נכנס לדירה, שפך את הבנזין והצית אותו במספר מוקדים, לאחר מכן קפץ מן המרפסת חזרה לרחוב ונסע במונית אל ביתו. 

           כתוצאה ממעשיו של העורר נשרפו בדירה מספר דלתות ומשקופים. בכך, על פי הנטען בכתב האישום, שלח הנאשם אש במזיד בדבר לא לו. 

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), עבירה המקימה אף עילת מעצר סטטוטורית בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים.

           ביום 4.12.2014 הורה בית משפט קמא על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, לאחר שהלה לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר.

4.        ביום 15.12.2014 הוגש לבית משפט קמא תסקיר מעצר בעניינו של העורר אשר הצביע מחד גיסא על עברו הפלילי המכביד והתמכרותו לסמים, ומאידך גיסא על השתלבותו בתהליך טיפולי והימנעותו משימוש בסמים בעת האחרונה. שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון הנשקפת מהעורר הינה בינונית בלבד, אולם בהיעדר מסגרת שיקומית וטיפולית, רמת הסיכון גבוהה נוכח הרקע ההתמכרותי והעברייני. בהמשך הוגש תסקיר משלים בו נמסר כי ניתן לקלוט את העורר לטיפול מידי במרכז הגמילה "הדרך" (להלן: מרכז הגמילה). על כן, שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר במרכז הגמילה על פי תנאי המקום, תוך פיקוח מעצר של שירות המבחן, למשך 6 חודשים. נספר לקורא כבר כעת, כי בעת שהעורר נעצר ביום 10.12.2014, הוא כבר שהה החל מחודש אוקטובר במרכז הגמילה, לאחר שעבר את שלב האשפוזית.

5.        בהחלטתו מיום 16.12.2014, קבע בית משפט קמא כי במקרה זה לא התקיימו שלושת התנאים להליך גמילה כחלופת מעצר שנקבעו בבש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011) (להלן: עניין סויסה), בין היתר מפני שמרכז הגמילה איננו פועל כמוסד סגור, ומפני שהליך הגמילה בו החל בו העורר נבע בעקבות הליך פלילי מקביל המתנהל נגדו בבית משפט השלום באילת, ולא "על דף חלק". כמו כן, הצביע בית משפט קמא על מסוכנותו הגבוהה של העורר המשתקפת ממעשיו ומעברו הפלילי המכביד. על כן, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           על כך נסב הערר שבפניי.