בש"פ 81/17

תאריך הפגישה:                     י"ב בטבת התשע"ז (10.1.2017)

1. ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 26.12.2016 במ"ת 504-12-16, במסגרתה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

2. ביום 1.12.2016 הוגש נגד העורר, יליד 1992, כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי המתואר בכתב האישום, בבוקר יום 25.11.2016, הצית העורר שלוש שריפות בשכונת מגוריו באום אל-פחם, וכתוצאה מכך נשרפו צמחייה וחורש בהיקף של כשני דונם, ועשן חדר למספר בתים סמוכים. בשלושת המקרים כובתה הדליקה על-ידי כוחות כיבוי אש והצלה שהוזעקו למקום.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. במסגרת הבקשה טענה המדינה כי קיימות ראיות לכאורה לאישומים נגד העורר, ביניהן הודאותיו שלו במשטרה, תיעוד וידאו שצילם העורר באחד ממקרי ההצתה, והודעתו של תושב השכונה שהיה עד לאחד המקרים כמו גם מצלמות אבטחה המצויות בביתו של העד שתיעדו את העורר באזור בסמוך למועד ההצתה. המדינה טענה כי קמה חזקת מסוכנות מהעורר נוכח מעשיו, וכי יש חשש שאם ישוחרר ישפיע על עדים וכן כי יימלט מאימת הדין. העורר טען מצדו כי למעשה שרף ערימות אשפה שאינן מפונות ומפריעות לתושבי השכונה - כפי שעשה לדבריו גם בעבר ועושים גם יתר תושבי השכונה - וכי סבר כי האש תשכך לבדה, ולא הבין מה עלול להיגרם כתוצאה ממעשיו. העורר הצביע על העובדה שלא נמלט מהזירה גם כשהגיעה המשטרה כראייה לכך שלא התכוון לבצע הצתה במזיד שתגרום נזק, ואף הציג תמונות מהשטח לפיהן הנזק בפועל היה זניח. עוד טען העורר כי נמנעה ממנו זכות ההיוועצות בעורך דין במהלך חקירתו.

4. בתסקיר מעצר שהוגש בעניינו של העורר ציין שירות המבחן בין היתר כי מדובר בבחור צעיר, עובד למחייתו, מאורס ועתיד להתחתן, ללא הרשעות קודמות או מעורבות פלילית כלשהיא בעברו. כן הוערך כי רמת הסיכון להישנות התנהגות דומה בעתיד היא נמוכה. עקב כך המליץ שירות המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית הוריו או בבית אחותו, בפיקוח הוריו, אחיו הבכור ואחותו, אותם מצא שירות המבחן כאנשים נורמטיביים ומתאימים לשמש כמפקחים.

5. למרות התסקיר החיובי והמלצת שירות המבחן הורה בית המשפט ביום 26.12.2016 על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה כי מעשיו של העורר, בהיותו מודע לעיתוי הבעייתי בו שרר מזג אוויר קיצוני במדינה, מעידים על כי נשקפת ממנו מסוכנות רבה, גם אם מעשיו לא בוצעו ממניע לאומני. גרסתו, לפיה לא הבין את משמעות מעשיו, נמצאה מיתממת וכזו שלא ניתן לתת לה משקל ראייתי. עוד קבע בית המשפט כי לא נפגעה זכות ההיוועצות של העורר ולכן אמרותיו בחקירה קבילות כראיה. לבסוף מצא בית המשפט כי אין די בחלופת המעצר שהציע שירות המבחן כדי לאיין את מסוכנותו של העורר, וציין כי אינו רואה טעם בהגשת תסקיר משלים לאור כך שהעורר העלה בפני קצין המבחן גרסה עובדתית העומדת בסתירה לחומר הראיות.

6. על החלטה זו הוגש הערר שלפני. העורר עומד על גרסתו, לפיה ביקש להצית ערימות אשפה כמנהג המקום, ללא כל כוונה פלילית, בוודאי לא ממניע לאומני - כפי שסברה תחילה המשטרה בעת מעצרו. זאת, נטען, משתקף בתמונות מזירות האירועים המעידות על כך שמוקדי הדליקות היו ערימות אשפה ולא צמחיה או יער. לטענתו, אמרותיו בחקירה המשטרתית לא הובנו כראוי, שכן כלל לא הבין מדוע נעצר ומהן זכויותיו, ואת זאת ניתן לראות בתיעוד הווידאו של חקירותיו. עוד טוען העורר כי היה על בית המשפט קמא לבחון לכל הפחות את האפשרות לחלופת מעצר שפגיעתה בו פחותה, נוכח התסקיר שהוגש בעניינו וקבע שנשקפת ממנו מסוכנות נמוכה, ובפרט לאור גילו הצעיר והיותו נעדר כל עבר פלילי.

7. בדיון לפני חזר בא כוח העורר על נימוקי הערר תוך שהוסיף כי למעשה קיים בתיק החקירה דו"ח פעולה משטרתי המציין כי השריפות אכן היו בקרבת המזבלה במקום. כן הגיש צילומים מזירת האירוע המצביעים לדבריו שמדובר בשריפת זבל ופסולת ולא בהצתה זדונית. נטען כי זה מכבר נוהגים תושבי השכונה לשרוף את הזבל והפסולת המצטברים וזאת לאחר שתלונותיהם לעירייה בדבר אי-פינוי הפסולת לא נענו. מקובל עליו כי מעשי העורר היו רשלניים בהתחשב בנסיבות, אך אין מדובר בהצתה זדונית שמטרתה לגרום נזק, שהרי מדובר במעשים שנעשו בשעת בוקר לעין כל, והעורר לא הסתתר ולא הסווה את זהותו ונותר במקום עם הגעת המשטרה. עוד קבל בא כוח העורר על כך, שאף שהמדינה אינה טוענת שמדובר בהצתה על רקע לאומני, העורר מוחזק במעצר באגף הביטחוני בכלא  גלבוע, ענין בגינו הגיש עתירה מינהלית אך זו נקבעה לדיון רק ביום 7.3.2017 (עת"א 13826-01-17).