בש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ) מיום 24.9.2015 במ"ת 44882-07-15, בגדרה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

           גורלה של ראידה ניג'ם, מורה במקצועה, נחרץ כאשר בכפר בית ג'אן נפוצו שמועות כי היא מנהלת רומן מחוץ לנישואין. בעלה, קצין במשמר הגבול, כינה אותה שרמוטה ואף הסביר לבנם בן העשר בתכתובת בפייסבוק כי אמו זונה. ראידה ידעה אודות הצפוי לה, היא ידעה כי התקיימה אסיפה משפחתית בנוגע אליה וכעשרה ימים לפני שנרצחה כתבה לבעלה "אין שום דבר שנותן לי לנוח, חוץ מהמוות, תמיתו אותי ותנו לי לנוח". לאחר שחזרה ראידה מטיול של תלמידי בית הספר בו עבדה כמורה, נפוצו שמועות כי "נעלמה" במהלך הטיול למספר שעות על מנת להיפגש עם מאהבה. יום לאחר מכן נרצחה ראידה במספר יריות בביתה בבית ג'אן. על כך נסב כתב האישום והליך המעצר עד תום ההליכים שבפנינו, במסגרתו מייחסת המשיבה לעורר את העבירה החמורה ביותר הקיימת בספר החוקים ובספר המוסר האוניברסלי – רצח אם. 

1. נגד העורר, יליד 1994, הוגש ביום 22.7.2015 כתב אישום המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי הנטען בכתב האישום, נפוצו שמועות בכפר בית ג'אן, שם התגוררו העורר, אמו (להלן: המנוחה), אביו (בעלה של המנוחה, להלן: ראמי) ושני אחיו הקטנים, לפיהן המנוחה קיימה קשר עם גבר מחוץ לנישואין. בכך, פגעה המנוחה בכבוד המשפחה, דבר שהביא למחלוקות בקרב בני המשפחה, שגרמו למנוחה לברוח ביום 6.6.15 מבית המשפחה למקום מסתור ובתוך כך נפצעה המנוחה בידה ונזקקה לטיפול רפואי. המנוחה חזרהלביתה, ובתאריכים 22.6.2015-21.6.2015 יצאה לטיול של בית הספר בו עבדה כמורה, ולאחר מכן נפוצו השמועות ביתר שאת. או-אז גמלה תכנית בליבו של העורר לגרום למותה של המנוחה. לצורך כך, הצטייד העורר באקדח בקוטר 9 מ"מ וכדורים מסוג "Hollow Point", וביום 23.6.2015 בסביבות השעה 20:50, בעוד המנוחה שוכבת על מזרון בסלון הבית, ירה חמישה כדורים לעבר ראשה מטווח שאינו עולה על מטר. בכך רצח העורר את אמו, המנוחה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים בעילה של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין נוכח חומרת העונש הצפוי.

           מחומר הראיות שאינו שנוי במחלוקת, עולה כי ראמי, בעלה של המנוחה, המשרת כקצין במג"ב, יצא מבית המשפחה עם בן אחיו בסביבות השעה 17:30 בערב הרצח. כשיצא, נשארו בבית העורר, הבן הצעיר ריאן בן ה-10, וחברו של ריאן שהוא גם בן-דודו (אף שמו ריאן ואף הוא בן עשר, ולהלן יכונה:ריאן החבר). ריאן החבר העיד כי הוא וריאן יצאו מהבית כדי לשחק בביתו-שלו, ובצאתם שהו בבית באותה עת המנוחה, העורר, וחברו של העורר בשם שאדי סעד (להלן: שאדי). שאדי העיד כי היה בביתו של העורר אך לזמן קצר באותו ערב, ועזב את המקום לאחר רדת החשיכה. להערכתו של שאדי, כרבע שעה לאחר שעזב את בית המנוחה, הוא נסע לתחנת הדלק בכפר, שם נצפה בסרטון האבטחה בשעה 21:03, ומכאן הערכתו של שאדי כי עזב את הבית בסמוך לשעה 20:50. נגבו הודעות משכנים, כולל בני משפחתו של ראמי, שהעידו כי שמעו יריות בסביבות השעה 20:45-21:00. השכנים לא דיווחו על קולות הירי בזמן אמת, מאחר שקולות ירי נשמעים כדבר שבשגרה בכפר. ראמי חזר הביתה בשעה 21:24 כפי שעולה מדו"ח איתוראן המותקן ברכבו, ולטענתו, מצא את גופת המנוחה שרועה ירויה בסלון הקומה השניה והזעיק מייד את אחיו סוהיר, שהוא גם קב"ט היישוב בית ג'אן. סוהיר דיווח למשטרה מיידית אודות מציאת הגופה בשעה 21:28. מכאן מסקנתה של המשיבה כי העורר שהה לבדו בבית עם המנוחה עת נרצחה.

           נספר לקורא, כי מאחר שהחשד הראשוני נפל על ראמי, נוכח היחסים המתוחים בינו לבין אשתו-המנוחה, נערכה החקירה על ידי מח"ש. ראמי היה עצור כשלושים יום בחשד לרצח אשתו, אך לבסוף שוחרר וכתב האישום הוגש, כאמור, נגד בנו-העורר.

3. בית משפט קמא סקר את מסכת הראיות המחזקות את המסקנה שהעורר ביצע את המיוחס לו: העורר עוכב ברחבה הסמוכה לביתו בסביבות השעה 01:00 בליל הרצח, במקום בו התגודדו כבר מאות מבני הכפר ששמעו אודות הרצח, ובתגובתו הראשונה טען שלא היה בזירה בזמן הרלוונטי. מאותו שלב, שמר העורר על זכות השתיקה; בקשר לטלפון הנייד שלו, טען העורר כי אלמונים לקחו אותו ממנו, אך יותר מאוחר נמצא הטלפון בביתו, כשנתברר שהמכשיר כובה באופן יזום בסמוך לשעת הרצח; בנוסף, נטען כי העורר החליף את בגדיו מיד לאחר הרצח, ונמנע ממגע עם המשטרה בכך שעמד מחוץ לבית לאחר הרצח ולא נכנס אליו; לבסוף, מכוניתו שלהעורר, מדגם אופל אסטרא, שחנתה בסמוך לבית עובר לרצח, נעלמה מבלי שהעורר נתן הסבר לכך.

4. בית משפט קמא הכיר בכך שהראיות נגד העורר הינן ראיות נסיבתיות, וכי "אין מדובר בראיות בעוצמה גבוהה". נוכח מכלול הראיות, בית המשפט מצא כי קיימים שלושה תרחישים אפשריים להסביר את מאורעות אותו ערב. על פי התרחיש הראשון, העורר יצא מביתו אחרי ששאדי עזב, ולאחר מכן הגיע הרוצח וירה במנוחה. חיזוק מסוים לתרחיש זה ניתן למצוא במסרון ששאדי שלח לחברתו של העורר למחרת היום, בו נכתב "אני יצאתי מאצלו, אמר לי כי הוא נכנס למקלחת והוא הולך". על פי התרחיש השני, העורר נכח בבית כאשר הגיע הרוצח מבחוץ. אין לשלול תרחיש זה, מאחר שמדובר בבית בעל מספר דרכי גישה, ומצלמות האבטחה הציגו תמונה חלקית בלבד של דרכים אלו. על פי התרחיש השלישי, בו מצדדת המאשימה, העורר רצח את המנוחה לאחר ששאדי נפרד ממנו, ולאחר מכן עזב את הבית.