בש"פ 67/16 מיכאל לייטדזה נ' מדינת ישראל

1. ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ב' שגיא) מיום 30.12.2015 במ"ת 15148-06-15, בגדרה נדחתה בקשתו של העורר לפי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) לעיין מחדש בהחלטה לעצור אותו עד לתום ההליכים נגדו.

2. ביום 8.6.2015 הוגש נגד העורר כתב אישום בן שבעה אישומים. ששת האישומים הראשונים מייחסים לעורר שורה של מעשי שוד של בנקים, קיוסקים וסניף דואר שבוצעו בחודשים יוני ויולי 2014 ומאי 2015 בחולון ובבת ים, כאשר רובם כלל שימוש בחפץ הנחזה לאקדח וכן הפעלת אלימות והפניית איומים כלפי הנשדדים. העורר ביצע את המעשים לבדו או עם אחרים, תוך שהוא רעול פנים או עונד משקפי שמש וחובש קפוצ'ון או כובע. לפי האישום השביעי, ביום 12.5.2015, עת התהלך העורר בשעת לילה בבת ים כשברשותו שקית המכילה בגדים שעמם תכנן לבצע שוד, הבחין בניידת סיור ובה שוטר ושוטרת. העורר הטמין את השקית בקרבת מקום והחל להתנדנד כאדם שיכור. השוטרים, שהבחינו בעורר, חשדו כי הוא נושא בכליו חפץ הקשור בעבירה פלילית, ולכן ביצעו חיפוש בכיסיו. העורר ניסה להימלט מהשוטרים, אך השוטר תפס בחולצתו של העורר וגרם לנפילתו על הכביש ולחבלה בזרועו. השוטרים ניסו להגיש לעורר סיוע, אך זה תקף את השניים וכן שוטרת נוספת שהגיעה למקום, תוך שהוא מאיים עליהם ומגדף אותם.

           בגין מעשיו האמורים יוחס לעורר ביצוען של העבירות הבאות: שש עבירות שוד, כאשר שלוש מתוכן לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ושלוש מתוכן לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; תקיפת שוטרים, לפי סעיף 273 לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו, בה נטען לקיום ראיות לכאורה ולקיומן של עילות מעצר לפי סעיף 21 לחוק המעצרים.

4. ביום 19.7.2015 התקיים דיון בבקשה. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' שריזלי) קבע כי הראיות שבידי המדינה מקימות תשתית ראייתית "שיש עמה סיכוי סביר ביותר להרשעה", וכי נשקפת מסוכנות מהעורר וממעשיו. לבקשת העורר ובהסכמת המדינה, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של העורר לשם בחינת חלופת מעצר, במסגרתו תיבחן גם האפשרות של מעצר באיזוק אלקטרוני.

ביום 27.8.2015 הוגש התסקיר, וביום 30.8.2015 התקיים דיון ההמשך. בית משפט קמא (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל) שלל את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, תוך שאימץ את האמור בתסקיר, לפיו אמו וסבתו של העורר, אשר הוצעו לשמש כמפקחות, אינן מתאימות לשמש כמפקחות, אף כשהעורר עצור באיזוק אלקטרוני. בית המשפט עמד על התרשמות שירות המבחן, לפיה קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה ופוגענית מצד העורר, המאופיין בדפוסים עברייניים ובנטייה להיות מרוכז בצרכיו, ולפיכך קבע כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

5. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בטענה ששירות המבחן היה "חסר נתונים מכריעים שיש בהם כדי 'להאיר באור שונה' את נסיבות ביצוע העבירות לכאורה". בין היתר נטען, כי את מעשיו של העורר יש לבחון על רקע אירוע נוכלות מינואר 2014 לו נפל העורר קורבן, אשר בעקבותיו צבר חובות בסך 300,000 ש"ח לערך, ונאלץ להתמודד עם נושים שהתדפקו על דלתו ועל דלת משפחתו, תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגדו ועזיבת בית הוריו עקב ויכוח עמם. עוד נטען, כי קיימים מסמכים רפואיים ופסיכולוגיים שונים בעניינו של העורר אשר לא עמדו לנגד עיני שירות המבחן, ומהם עולה מצוקתו הנפשית הגדולה של העורר עקב אירוע הנוכלות ואירועים אחרים וכן הצער והחרטה שהביע על מעשיו. לענין חלופת המעצר, הוצעו מפקחים נוספים שלא נבחנו על ידי שירות המבחן: בעלה של אמו של העורר, אחייניתו של העורר, חברת משפחה וגיסתם של האם ובעלה.

המדינה נתנה את הסכמתה לעריכת תסקיר משלים, תוך הדגשה שאינה סבורה שנפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא או שחל שינוי נסיבות המצדיק שינוי ההחלטה, ואולם אינה מתנגדת לבחינת המסמכים הרפואיים הנוספים שהציג העורר. התסקיר המשלים הוגש ביום 27.12.2015, וביום 30.12.2015 התקיים לפני בית משפט קמא (כב' השופט ב' שגיא) הדיון בבקשה לעיון חוזר. בית המשפט החליט לדחות את הבקשה תוך שקבע, כי הגם שמהתסקיר המשלים ניתן ללמוד כי למעצר הייתה השפעה ממתנת מסוימת על העורר, אין באותו השינוי המסוים המתואר כדי להוות בסיס מספק לעיון חוזר בהחלטה ולשחרורו של העורר לחלופת מעצר. זאת, במיוחד נוכח העובדה שלפי התרשמות שירות המבחן, הלחצים הכלכליים אותם תיאר העורר ברקע למעשים נותרו בעינם, לאור מאפייני אישיותו המשמרים סיכון להישנות התנהגות אימפולסיבית מצדו ובשל רמת המסוכנות הנגזרת מביצוע העבירות האמורות. עוד קבע בית המשפט, כי לא חלף פרק זמן משמעותי דיו שביכולתו לתמוך בשחרור העורר לחלופת מעצר.

6. כעת מונח בפני ערר על החלטת בית משפט קמא לדחות את בקשת העורר לעיון חוזר. לטענת העורר, שגה בית משפט קמא משהתעלם מאירוע המרמה לו נפל העורר קורבן ומהמשבר שנגרם לו עקב כך, וכן משלא התחשב בתהליך השינוי החיובי והממתן שעבר העורר בדפוסי חשיבתו והתנהלותו במשך שבעת החודשים בהם היה עצור. עוד טוען העורר, כי היה על בית משפט קמא להביא בחשבון את גילו הצעיר, את עברו הפלילי הנקי ואת רצונו להשתקם. על כן ובהסתמך על הפסיקה הנוהגת, טוען העורר, היה על בית משפט קמא לקבל את המלצת שירות המבחן ולהורות על מעצרו של העורר באיזוק אלקטרוני, תחת פיקוח שירות המבחן ותחת פיקוח אנושי של בני המשפחה, אשר ארבעה מתוכם אושרו כמפקחים על ידי שירות המבחן. בדיון לפני חזר בא כוח העורר על טענותיו הנ"ל, תוך שהדגיש שלא היה מקום לשלול את המלצת שירות המבחן, וכי ראוי היה שבית המשפט יתן משקל לשיקולי שיקום גם בשלב המעצר.