בש"פ 5792/16,

1. בפני ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 21.7.2016 (מ"ת 3145-08-15, השופט ש' בורנשטיין). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 1.8.2015 הוגש נגד העורר ושני נאשמים נוספים כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בחבורה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. ביום 16.9.2015 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר לחלופת מעצר ביתית בתנאים מגבילים בבית אחותו בנתניה, בפיקוחה ובפיקוח גיסו. לעורר הותר לצאת לעבודה במספרה שבבעלותה של אחותו, תחת פיקוחה. בהמשך, הועתק מקום החלופה, לבקשת העורר, לביתה של אחות אחרת של העורר. במסגרת זו, התיר בית המשפט המחוזי לעורר לצאת מבית האחות לצורך מציאת מקום עבודה, בימים א', ג' ו-ה' בין השעות 10:00 ל-12:00 בליווי ופיקוח גיסו. להשלמת התמונה יוער כי לא עלה בידו של העורר למצוא עבודה במקום שבו המעסיק ישמש כמפקח.

4. ביום 1.6.2016 הוגש נגד העורר והנאשמים האחרים כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון. העורר הודה והורשע במסגרת זו בעבירה של החזקת רכוש שהושג בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין. העורר ממתין כעת לגזר דינו.

5. ביום 21.6.2016 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר ובה ביקש להורות על ביטול כל התנאים המגבילים בעניינו, או לחלופין על השמתו במעצר בית לילי בלבד, וזאת נוכח חלוף הזמן ממועד שחרורו בתנאים מגבילים, העובדה שלא הפר את תנאי מעצרו ומצוקתו הכלכלית והאישית. העורר אף ציין כי מוצדק לקבל את הבקשה נוכח תיקון כתב האישום שהוגש נגדו לקולא. בהקשר זה הוסיף העורר כי לאחר תיקון כתב האישום אישר בית המשפט המחוזי הקלה בתנאים המגבילים של אחד הנאשמים הנוספים, שהוא קטין, למעצר בית לילי בלבד. בתגובה לבקשה, הסכימה המדינה להקלה מסוימת בתנאי שחרורו של העורר, אולם לא באופן גורף ולא כפי שהתבקש על ידו.

6. לקראת הדיון בבקשה לעיון חוזר הגיש שירות המבחן תסקיר עדכני בעניינו של העורר. שירות המבחן התרשם כי העורר, שטרם מלאו לו 20, מתייחס באופן בוגר וביקורתי להתנהלותו האלימה ולקשריו החברתיים טרם המעצר, אשר היוו עבורו מסגרת בעייתית. בתסקיר צוין כי העורר מקפיד לשמור על התנאים המגבילים שהוטלו עליו ונענה לסמכות המפקחים, המהווים עבורו גורם מאזן, אם כי מביע תסכול ביחס לקשייו למצוא מסגרת תעסוקתית שתכלול פיקוח שיעמוד בתנאי השחרור. בהקשר זה צוין בתסקיר כי העורר עבד מגיל 12 באופן קבוע, וזאת על רקע קשיים כלכליים במשפחתו, המונה 12 נפשות, והעובדה שהוריו אינם עובדים ומתקיימים מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. בנוסף צוין כי הסיכון הנשקף מן העורר הצטמצם, כי הוא נשמע לסמכותם של בני המשפחה וכי הוא מגלה רצינות ביחס להמשך עתידו. שירות המבחן העריך כי יציאתו של העורר לעבודה תהווה מסגרת מארגנת שתוכל לתרום לצמצום הסיכון במצבו ולשיקומו. נוכח כל האמור, המליץ שירות המבחן על ביטול כל התנאים המגבילים בעניינו של העורר.

7. בית המשפט המחוזי סבר שיש להקל בתנאי שחרורו של העורר, אך לא לבטל את כל התנאים המגבילים שהושתו עליו. בית המשפט המחוזי ציין כי העורר הורשע בינתיים ולכן חזקת החפות לא עומדת לו. כמו כן, הוא התייחס לכך שהעבירה אשר בה הורשע בוצעה בשעת לילה. עם זאת, הוא הורה על הרחבת ההרשאה שניתנה לעורר לשהות בימי חול מחוץ למקום החלופה בלוויית אחד מן המפקחים, לשם חיפוש עבודה, כך שזו תחול בין השעות 10:00 ל-14:00. עוד צוין בהחלטה כי ככל שהעורר ימצא עבודה מתאימה, שבה ניתן לקיים פיקוח נאות עליו, הוא יהיה רשאי להגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי שחרורו.

הערר