בש"פ 5752/16 ו. נ' מדינת ישראל

  ענייננו ביישום הלכת סויסה (בש"פ 1981/11 מדינת ישראל נ' סויסה (21.3.2011)), מקום בו המותב הדן בתיק מאפשר לנאשם להתחיל בהליכי גמילה לאחר הרשעתו בדין.

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 24.6.2016 בתיק עמ"ת 50342-06-16 (כב' השופטת ו' מרוז), בגדרה בוטלה החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט מ' מזרחי) שהורה על שחרור המבקש ממעצר והעברתו לקליטה בקהילה הטיפולית "אילנות", לאחר שהורשע ובטרם נגזר דינו.

1. ביום 9.2.2016 הוגש לבית משפט השלום ברחובות כתב האישום נגד המשיב בגין איומים, תקיפה סתם –בן זוג, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ותקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו לפי סעיפים 192, 382(ב), 275 ו-274(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בהתאמה. על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 7.2.2016, לאחר חילופי דברים בין המבקש ואשתו (להלן: המתלוננת), אחז המבקש סכין מטבח והתקרב למתלוננת, תוך שאיים עליה כי "החיים נגמרו". המתלוננת ברחה לחדר הילדים, בעוד המבקש דולק אחריה. כשהתקשרה למשטרה, הורה לה המבקש לנתק את השיחה, ולאחר מכן תפס את ידה ומשך אותה תוך שניסה לקחת מידה את הטלפון. הילדים, שהתעוררו משנתם, אחזו במבקש, אך הוא הפיל אותם על הרצפה. שוטרים הגיעו למקום והמבקש סירב להכניסם אך לבסוף פתח את הדלת, אז הודיעו לו כי הוא עצור. בתגובה לכך דחף המבקש את השוטר, אחז בעורפו ומשך אותו.

2. בדיון שנערך ביום 4.4.2016, הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו הודה המבקש במיוחס לו,  והורשע על פי הודאתו. במועד זה ביקש ב"כ המבקש כי ייערך תסקיר מבחן בנוגע לאפשרות השתלבותו של המבקש בהליך טיפולי לצורך טיפול בבעיית אלכוהול, אשר עמדה ברקע המעשים שביצע. בית המשפט נעתר לבקשה חרף התנגדות המשיבה והורה על קבלת תסקיר שירות המבחן. בתסקירים שהוגשו בהמשך להחלטה זו ולהחלטות נוספות המליץ שירות המבחן כי המבקש ישתלב בהליך טיפולי ייעודי בתחום ההתמכרויות על מנת לטפל בנטייתו להתנהגות אלימה במסגרת המשפחתית. על יסוד המלצת שירות המבחן, ולאחר שעבר המבקש ראיון קבלה ובדיקות רפואיות, הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 22.6.2016 כי המבקש ישוחרר וייקלט בקהילה  טיפולית סגורה לנפגעי אלכוהול וסמים (אילנות), בצד ערבות צד ג' בסך 5,000 ש"ח. 

3. על החלטה זו עררה המשיבה בפני בית המשפט המחוזי, בטענה כי שגה בית משפט השלום עת הורה על שחרורו של המשיב להליך טיפולי בשלב הדיוני בו נמצא ההליך הפלילי – לאחר שהורשע ובטרם נשמעו הטיעונים לעונש. 

4. בתום דיון שנערך ביום 24.6.2016, במהלכו נשמעו טענות הצדדים, קיבל בית המשפט את ערר המשיבה, הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים והשבת התיק לבית משפט השלום לגזירת דינו של המבקש.

           בהחלטתו, עמד בית המשפט המחוזי על כך שהשיקולים שהתוו בעניין סויסה לגבי שילוב נאשם בהליך טיפולי אינם מתקיימים בעניינו של המבקש, אשר לא גילה קודם לשלב המעצר נכונות להשתלב בהליך טיפולי. עוד הוסיף בית משפט קמא כי ככלל, העיתוי לגמילה, הוא בשלב גזר הדין וריצוי העונש, ואין מקום להמתין בשלב שלאחר הכרעת הדין פרק זמן של שנה וחצי עד לגזירת הדין בשל השתלבות בהליך טיפולי. בסיפא להחלטה הורה בית משפט קמא על החזרת ההליך לבית משפט השלום על מנת שיגזור את דינו של המבקש.

5. מכאן הבקשה שבפניי בגדרה נטען כי המקרה מעורר שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית הנוגעת לקווים המנחים את ערכאת הערר בהתערבות בהחלטת ביניים העוסקת בשחרור או מעצר במסגרת ההליך העיקרי, להבדיל מהחלטה בהליך המעצר. בתמצית שבתמצית, נטען כי שגה בית משפט קמא עת השתית החלטתו על הלכת סויסה, שכן הלכה זו עניינה בהליך מעצר עד תום ההליכים ולא בהחלטה במסגרת התיק העיקרי.

           במישור הפרטני נטען כי יש להיעתר לבקשה שכן מתקיימות בעניינו של המבקש נסיבות מיוחדות. המבקש עלה מאתיופיה ולו חמישה ילדים; הרשעותיו הקודמות הינן בגין עבירות שביצע כלפי אשתו בהיותו בגילופין; הוא הביע חרטה ולקח אחריות על מעשיו. בנסיבות אלה, נטען כי קיים אינטרס ציבורי בשיקומו ובהשבתו למסלול חיים תקין. עוד הצביע המבקש על כך שהוא שוהה כששה חודשים במעצר, ויש להניח כי תקופת המאסר שתיגזר עליו לא תהיה ארוכה בהרבה מהתקופה בה שהה במעצר, וחרף כך מעדיף הוא לצאת, מבחירתו, למסלול גמילה לא קל, שאורכו כשנה וחצי, מתוך הבנה והכרה כי עליו להשתחרר מהתמכרותו לאלכוהול.