בש"פ 537/17

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ב' שגיא) בתיק מ"ת 25166-07-156 מיום 11.1.2017, בגדרה הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1. נגד העורר ו-17 נוספים (להלן: הנאשמים הנוספים) הוגש ביום 13.7.2015 כתב אישום רחב היקף במסגרת פרשה המכונה "פרשה 512", המייחס להם שורה של עבירות, בהן עבירות אלימות חמורות ועבירות סמים, שנעשו במסגרת ארגון פשיעה בינלאומי. ארבעה מבין 13 האישומים שבכתב האישום מיוחסים לעורר (1, 2, 4, ו-13), ועליהם יורחב להלן. 

           עניינו של האישום הראשון בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק המאבק בארגוני הפשיעה). לפי המתואר בכתב האישום, בשנים  2006-2002 היו העורר והנאשמים הנוספים חברים בארגון פשיעה בינלאומי שפעל בתבנית מאורגנת והיררכית בישראל ובמדינות נוספות בעולם (להלן: הארגון). בראש הארגון עמד יצחק אברג'יל (להלן: אברג'יל), ותחתיו פעלו קבוצות עברייניות שונות שביצעו פעילות עצמאית לצד פעילות לקידום הארגון ומטרותיו. במהלך שנת 2002 הכריזו אברג'יל ואחיו, מאיר אברג'יל (נאשם 3, להלן: מאיר), על סכסוך בין הארגון לבין זאב רוזנשטיין (להלן: רוזנשטיין) ואחרים, וזאת, על רקע החשד כי אלה האחרונים חברו יחדיו כנגד הארגון, וכי הם אחראים לרצח יעקב אברג'יל (להלן: הסכסוך). במסגרת הסכסוך, רצחו חברי הארגון שלושה מיריבי הארגון וכן ניסו במספר הזדמנויות לרצוח את רוזנשטיין. למימון פעילות הארגון, בוצעו עסקאות בסמים מסוכנים בהיקפים רחבים ברחבי העולם. כן בוצעו עבירות מס והלבנות הון בכספי עסקאות הסמים. במהלך אותה שנה, חברה אל הארגון קבוצה עבריינית בראשות העורר, עליה נמנו עד המדינה א.ג (להלן: א.ג), מ. (צ.) בית עדה ושניים נוספים. הקבוצה בראשות העורר עסקה בין היתר בעבירות סמים, הלבנת הון ואלימות, וכן במימון ישיר ועקיף של הפעילות הפלילית של הארגון, ובכלל זאת ברצח עליו יסופר להלן במסגרת האישום הרביעי. במסגרת אישום זה, מיוחסות לעורר עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק המאבק בארגוני פשיעה.

           במסגרת האישום השני מתוארים מהלכים שונים להוצאת מכונה תעשייתית  בעלת גלגלי ברזל בהם הוסלקו כ-800 ק"ג של קוקאין מפרו ולמכירתם של הסמים (להלן בהתאמה: המכונה, הגלגלים והסמים). במהלכים אלה היו מעורבים העורר, עד המדינה א.ג., שניים מהנאשמים הנוספים – מאיר וסמי ביטון (נאשם 7, להלן: סמי); ואחרים: אלי, מוטי, אשר ועד המדינה י.א (להלן: י.א). תחילה סיכמו העורר ואלי על שותפות בחלוקת הסמים, ולצורך כךטסו אלי וא.ג לספרד במטרה להקים חברה באמצעותה תועבר המכונה מפרו, אולם המהלך נתקל בקשיים. בהמשך, סוכם על שותפות רחבה יותר בסמים במסגרת פגישה שהתקיימה בפברואר 2002, או בסמוך לכך, בין העורר, א.ג, מאיר ואלי. בפגישה סוכם כי א.ג ייפגש בפרו עם אשר ומוטי לצורך העברת המכונה מפרו לקנדה, וכך היה. אלא שבמקביל, נפגשו א.ג, העורר, מאיר ואברג'יל וסיכמו על שותפות ללא אלי, באותו מתווה של העברת המכונה לקנדה. ואכן, ביום 31.12.02 או בסמוך לכך, הגיעה המכונה לקנדה ואוחסנה במחסן של סמי (להלן: המחסן), בתמורה לחלק מהכספים שיתקבלו ממכירת הסמים (להלן: כספי התמורה). סמוך לאחר מכן, נפגשו א.ג, צ., אשר, מוטי וסמי במחסן ופתחו את אחד מהגלגלים, שהכיל כ-60 ק"ג קוקאין. חלק מהסמים נמכרו בקנדה, ובראשית פברואר 2003 הביאו עמם א.ג וצ.ו לישראל חלק מכספי התמורה. בהמשך, נודע לא.ג כי בהוראת מאיר, פתח מוטי גלגל נוסף בהיעדרו ומכר את תכולת הסמים שהוסלקו בו, אף שסוכם כי יהיו נוכחים יחדיו בכל פתיחת גלגל. על רקע המחלוקת, התקיימה ביום 17.6.03 או בסמוך לכך, פגישה בספרד בנוכחות אברג'יל, א.ג, העורר, מאיר, י.א ואחרים, במטרה להסדיר את המשך פתיחת הגלגלים. כעבור יומיים התקיימה פגישה נוספת בעניין, ובה סוכם כי מוטי ימשיך לפתוח את הגלגלים ולמכור את יתר הסמים בקנדה, אף ללא נוכחותו של א.ג. בהתאם לכך, מכר מוטי בקנדה לפחות 460 ק"ג קוקאין תמורת כ-32,788,800 מיליון ₪. כספי התמורה הועברו והולבנו באמצעות סמי במספר דרכים (בין היתר בסדרת העברות בנקאיות, ובאמצעות מצג כוזב לפיו כספי התמורה שהופקדו בחשבונו של א.ג הינם החזר השקעה כושלת שביצע בחברה שבבעלות סמי שבקנדה). כספי התמורה התחלקו בין אברג'יל, העורר ומאיר. בין היתר, שימשו הכספים למימון מעשי האלימות והרצח שבוצעו במסגרת הסכסוך, ובהם מקרי הרצח בהם ידובר באישום הרביעי. קרוב למיליון ₪ נותרו בידי הקבוצה שבראשה עמד העורר, אשר הנחה את אנשיו לרכוש לעצמם בתים, והיתרה נותרה בידו.

           במסגרת אישום זה, מיוחסות לעורר ולנאשמים הנוספים ייצוא, ייבוא וסחר בסמים מסוכנים במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח משולב], התשל"נ-1973 (להלן: פקודת הסמים),  בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני הפשיעה. כן מואשם העורר בביצוע פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק ארגוני פשיעה.

           עניינו של האישום הרביעי, כפי שכבר צוין, בניסיון רצח של רוזנשטיין, וברציחתם ובפציעתם של חפים מפשע אגב ניסיון זה. על פי המתואר בכתב האישום, בהמשך לסכסוך, ולאחר שניסיון קודם לרצוח את רוזנשטיין נכשל, זימן אברג'יל כמה מחברי הארגון, בהם העורר, לפגישה בבלגיה במטרה לקדם את התכנית להביא למותו של רוזנשטיין. בהתאם, ביום 17.11.2003 נסע העורר עם עדי המדינה א.ג ו-ש.כ מישראל לבלגיה. בפגישות שהתקיימו, בין היתר, בביתו של ישראל אוזיפה (הנאשם 4, להלן: אוזיפה) ובמקומות נוספים בבלגיה, נקשר קשר לגרום למותו של רוזנשטיין. כוונת הקושרים הייתה לעשות כן במשרד להמרת מטבע בתל-אביב, אותו נהג רוזנשטיין לפקוד באופן קבוע (להלן: הצ'יינג' ו-תכנית החיסול). עוד הוסכם, כי כספי עסקה הסמים מושא האישום השני, ישמשו למימון ביצוע תכנית החיסול. בהתאם לכך, בראשית דצמבר 2003, מסר א.ג לש.כ, על דעת העורר, סך של כ-60 אלף אירו. סמוך לאחר הפגישות שהתקיימו בבלגיה, החליטו חלק מחברי הארגון, על דעת אברג'יל, להוציא את תכנית החיסול לפועל באמצעות מטען חבלה רב עוצמה שהונח על גג הצ'יינג'. ביום 11.12.03, עת הגיע רוזנשטיין לצ'יינג', הופעל מטען החבלה שהכיל כארבעה ק"ג לבנות חבלה, אצבעות נפץ ורסס. פיצוץ המטען הביא למותם של שלושה עוברי אורח, ולפציעתם של למעלה מ-50 אנשים נוספים. בגין כך, מואשם העורר בריבוי עבירות של רצח, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות, גרימת חבלה של ממש  ועבירה של קשירת קשר לפשע, לפי סעיפים 300(א)(2), 329(א)(3), 334, 335(א)(2), 380 ו449(א) לחוק העונשין. כל זאת, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק בארגוני פשיעה.