בש"פ 519/16 פלוני נ' מדינת ישראל

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' אבו טהה) מיום 17.1.2016 במ"ת 15298-11-15, המורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1. כנגד העורר,  קטין כבן 17 בעת האירוע, הוגש ביום 6.12.2015 כתב אישום המייחס לו עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), החזקת סכין לפי סעיף 186 לחוק, ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק.

           על פי הנטען בכתב האישום, העורר היה חבר בקבוצת נערים שהייתה מסוכסכת עם קבוצת נערים אחרת. ביום 4.10.2015 הגיעו נערים משתי הקבוצות לפארק בקריית-גת על מנת להתעמת זה עם זה. העורר הגיע לפארק כשבכיסו "מספריים" המתפרקים לשתי סכינים. בדרך אל הפארק, הראה הנאשם את המספריים לחבריו, תוך שהוא מציין כי מדובר בכלי המסוגל לחתוך. כשהגיעו שתי הקבוצות לפארק התפתחה קטטה ביניהן. במהלך הקטטה, הוציא העורר את אחד הסכינים מכיסו ודקר באמצעותה את אחד מחברי הקבוצה היריבה (להלן: המנוח) דקירה עמוקה בגבו, לאחר שהאחרון הכה באגרוף את אחד מחברי קבוצתו של העורר. לאחר הדקירה, החביא העורר את הסכין בתחתוניו. הדקירה שדקר העורר את המנוח בגב היתה באורך 2.8 ס"מ ובעומק של כ-9 ס"מ. לאחר טיפול במקום, המנוח פונה באמבולנס לבית החולים, שם נקבע מותו. העורר נמלט מהפארק, ולאחר שעבר בבתיהם של שניים מחבריו והחליף חולצתו, חזר לביתו והחביא את המספריים באמצעותם דקר את המנוח.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד העורר, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בדיון שהתקיים ביום 17.1.2016, הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר בעניינו.

           מספר תסקירי מבחן הוגשו בעניינו של העורר, ומהם עולה כי שולב בעבר בניסיונות טיפוליים על רקע הליכים פליליים קודמים, אולם ניסיונות אלו כשלו, עקב העדר שיתוף פעולה מצדו. עוד עולה כי המעשים המיוחסים לעורר מלמדים על הסלמה באלימותו. נוכח מסוכנותו הגבוהה, המליץ שרות המבחן על חלופת מעצר במעון נעול. אולם, בהעדר מקום פנוי במעון, נקבע כי אין חלופה שתאיין את מסוכנותו. העורר הציע חלופות מעצר שונות בפיקוחם של ערבים שהוצעו מטעמו, ואלו נבחנו ונדחו על ידי שירות המבחן. המשיבה עתרה להורות על מעצר העורר עד תום ההליכים, נוכח חומרת המעשים המיוחסים לו ונסיבות ביצועם, ולאור המסוכנות הנלמדת מתסקיר שירות המבחן.

           בהחלטתו מיום 17.1.2016 הורה בית משפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. בהחלטה ציין בית המשפט כי שם לנגד עיניו את דבר המחוקק ואת הפסיקה לפיה המעצר בעניינם של קטינים הינו "המפלט האחרון", אך לא שוכנע שהוצעה חלופת מעצר המאיינת את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן העורר.

           על כך נסב הערר שבפניי.

4. העורר צמצם את בקשתו לכך שתינתן לשירות המבחן האפשרות להשלים את מלאכתו ולבחון אפשרות לחלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא, במקום מרוחק גיאוגרפית ממקום ביצוע העבירה, תחת פיקוחו של קרוב משפחה העוסק בשיקום נערים במצבי סיכון, ובתוספת איזוק אלקטרוני. לטענת העורר, במקרה שמדובר בקטין שהשמתו במעון המתאים לו נמנעת בשל היעדר מקום, מן הראוי לשקול את שחרורו לחלופת מעצר, הגם שזו אינה החלופה האופטימאלית. העורר טוען כי שגה בית משפט קמא בכך שהתעלם מהערכת האבחון הפסיכולוגי, לפיה טרם נוצקה אצל העורר אישיות עבריינית וניתן לשקמו.