בש"פ 4653/16 מדינת ישראל נ' א.ס. ואח'

1. לפניי בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן:חוק המעצרים), להארכת מעצרו של המשיב 2 (להלן: המשיב) בתשעים ימים החל מיום 24.6.2016 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 41219-09-15 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם.

           יוער, כי הבקשה התייחסה גם לעניינו של המשיב 1 (להלן: א. ) – אשר הסכים לבקשה ביום 9.6.2016, ובעקבות זאת הוריתי על מעצרו כמבוקש. לפיכך, ולמען הנוחות, אתמקד ככל הניתן בתיאור העובדות הנוגעות לעניינו של המשיב בלבד.

כתב האישום

2. נגד המשיבים ואדם נוסף (להלן: מ') הוגש ביום 24.9.2015 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת. בהמשך, תוקן כתב האישום בעקבות הסדר טיעון עם מ. , במסגרתו הוא הוסף לכתב האישום כעד תביעה.

3. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, א. הוא קרוב משפחתה של מ.ס. (להלן: מ. ). מ. הייתה מאורסת בתקופה הרלבנטית למ.ח. (להלן: מ'), וכל השלושה גרו באותה שכונה בעיר נצרת. בעקבות סכסוכים שהתגלעו בין משפחתו של מ. למשפחתה של מ. , החליט א. כי מ. אינו מתאים להינשא למ. ופעל כדי להביא לביטול אירוסיהן בדרכים שונות. במקרה מסוים, ביום 29.8.2015, תקף א. את מ. בעת שזה ישב במכוניתו עם מ. , קילל אותו ואיים על חייו. למחרת היום, הגיע מ. בשעה 19:00 לערך לחצר ביתו של א. (להלן:הבית), כשהוא מלווה בבני משפחתו – ושכנים שנמצאו במקום נאלצו להפריד בין הצדדים ולמנוע תגרה אלימה.

             בעקבות האירוע המתואר, הזעיק א. את המשיב, אשר הגיע אל הבית ברכב מסוג "סובארו" שבבעלותו. א. עלה על הרכב, והשניים נסעו מהמקום במהירות בכיוון בית משפחת ח', כשהם חמושים בכְלִי נשק. בסמוך לשעה 19:15, הבחינו המשיבים בת.ח. ז"ל, אחיו של מ. (להלן: המנוח) ובמ.ט. (להלן: מ'), כשהם צועדים מכיוון הבית לכיוון בית משפחת ח.. המשיבים פתחו באש לעברם של המנוח ומ., אשר נפגעו כתוצאה מהירי. לאחר מכן, המשיבים המשיכו בנסיעתם, וכאשר חלפו ליד בית משפחת ח., ירו לעברו פעמיים באמצעות הנשק ונמלטו מהמקום. כתוצאה מהירי, נגרם מותו של המנוח, בעוד למ. נגרם שפשוף שטחי בחלק העליון של ירך שמאל.

           בגין מעשיו, יוחסו למשיב בכתב האישום עבירות של רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין; ויריות בשטח מגורים, לפי סעיף 340א לחוק העונשין.

ההליכים עד כה

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום המקורי, המבקשת הגישה ביום 24.9.2015 בקשה למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים, וביניהן הודאתם של א. ומ. במיוחס להם. כמו כן, נטען כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, וזאת בגין התקיימותן של החזקות הקבועות בסעיף 21(א)(1)(ג)(1), מאחר שמדובר בעבירת רצח, ובסעיף 21(א)(1)(ג)(4), משום שמדובר בעבירה שנעברה תוך שימוש בנשק.

5. דיון המעצר הראשון התקיים ביום 30.9.2015, ובמסגרתו ביקש בא-כוחו של המשיב לטעון באופן מקדמי לקיומה של חלופת מעצר – תוך שהוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר לאותו שלב בלבד ושומר לעצמו את הזכות לטעון לעניין הראיות והעילה לאחר שיסיים לצלם את מלוא חומר החקירה. בית המשפט המחוזי (השופט י' אברהם) מצא שניתן לקיים את הדיון בחלופת המעצר על יסוד הצהרת בא-כוחו של המשיב, אך הדגיש כי אינו מכריע האם בעתיד תעמוד לו הזכות לטעון לקיומן של ראיות לכאורה. לאחר שהצדדים טענו לקיומן של חלופות מעצר, בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של המשיב כי חלקו בעבירות הוא מזערי. בנוסף, בית המשפט מצא כי תנאי מוקדם ליכולת לתת אמון במשיב הוא קבלת מענה לשאלה מה היו מניעיו לבצע מעשים כה חמורים. משכך, בית המשפט המחוזי קבע כי יש לקבל תחילה תסקיר שירות מבחן בעניינו של המשיב, בטרם ירואיינו מפקחים מוצעים מטעמו ותיבחן חלופת מעצר.