בש"פ 4021/16 מדינת ישראל נ' פלוני

1. לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 31.5.2016 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 55372-08-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

כתב האישום והליכי המעצר

2. נגד המשיב, יליד 1996, ונגד אדם אחר, קטין (להלן: הקטין), הוגש ביום 31.8.2015 כתב אישום, שבהמשך תוקן, המייחס להם עבירות של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); קשירת קשר לביצוע פשע ממניע גזעני לפי סעיף 499(א)(1) בצירוף סעיף 144ו לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 13.8.2015 המשיב, הקטין ואדם נוסף (להלן: השלושה) קשרו קשר לרסס כתובות בסמוך למאהלים השייכים לערבים ולהצית מאהל כאמור ממניעים של גזענות, גילויי איבה ועוינות כלפי ציבור בשל השתייכות למוצא לאומי, אתני ודתי. בליל ה-13.8.2015 בסמוך לשעה 00:20 נסעו השלושה הלוך ושוב ברכבו של המשיב (להלן: הרכב) ממעלה שלמה שבאזור יהודה ושומרון לכיוון צפון על ציר מספר 458. על פי הנטען בכתב האישום, במהלך הנסיעה האטו הנאשמים בנקודות מסוימות לאורך הציר בניסיון לאתר "יעדים", אך לא עשו מעשה פוגעני כלשהו. בנסיעה השנייה, שאליה יצאו בסביבות השעה 02:00, עצרו הנאשמים בסמוך למאהל ששייך למוצטפא כאבענה הנמצא בקרבת אחת הנקודות שבהן השתהו במהלך הנסיעה הראשונה, וריססו על סלע בקרבת מקום את המילה "נקמה" וכן צורת מגן דוד. מוצטפא הבחין בשניים מתוך השלושה, ולאחר שקרא לעברם – נמלטו השלושה מהמקום. כחצי שעה מאוחר יותר, בסמוך לשעה 03:00, נסעו השלושה ברכב לאותו אזור ועצרו ליד מאהל נוסף המצוי בבעלותו של יוסף כאבענה ושימש את משפחתו לאחסון כלי מיטה, כמות גדולה של מזון, כלים ורהיטים שונים. הנאשמים ריססו בנקודה מסוימת בשביל הגישה למאהל הנוסף את הכתובות "נקמה" ו"מנהלי" וכן צורה של מגן דוד; מיד לאחר מכן, הציתו השלושה מאהל זה ועזבו את במקום ברכב, ובהמשך נפטרו מהכלים ששימשו אותם במעשיהם. המאהל נשרף כליל, על תכולתו.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בהחלטה מיום 21.9.2015 קבע בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ר' כרמל) כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בביצוע עבירות ההצתה וקשירת הקשר, אך זאת לצד קשיים "מעצם טבען" של הראיות, בהיותן נסיבתיות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי ישנה עילת מעצר של מסוכנות לשלום הציבור, אשר נלמדת מטיב המעשים המיוחסים למשיב; ולבסוף הורה על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, שבשלב זה נותר במעצר. יצוין כי גם ביחס לקטין קבע בית המשפט כי יוכן תסקיר מעצר ובתוך כך הורה על שחרור הקטין למעצר בית מלא.

           מהתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי עולה כי למשיב יש רקע משפחתי ואישי מורכב, הוא התקשה להתמיד במסגרות לימודיות ותעסוקתיות, ובתקופה שקדמה למעצרו התגורר המשיב באזור יהודה ושומרון ונחשף לאידיאולוגיה קיצונית תוך שהתגבשה אצלו תפיסת עולם אשר "הלכה והקצינה". שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות עבירות אלימות מצדו של המשיב, אך בה בעת סבר כי למעצרו הנוכחי של המשיב – מעצר ממושך ראשון כבגיר – נודעת השפעה מרתיעה עליו. בהמשך התרשם שירות המבחן כי המפקחים שהוצעו על ידי המשיב – אמו, דודתו ובעלה – הן דמויות סמכותיות עבור המשיב וכי בכוחם לפקח עליו כנדרש. סופו של דבר, שירות המבחן המליץ לשחרר את המשיב למעצר בית בבית דודיו בבית שמש, תחת פיקוחם ופיקוחה של אמו.

           בהחלטה מיום 22.10.2015 ובניגוד לעמדת המדינה, אימץ בית המשפט המחוזי את המלצת שירות המבחן, משמצא כי החלופה המוצעת מאפשרת "איון מסוים" של הסכנה הצפויה מהמשיב, כמו גם לנוכח גילו הצעיר המצוי על גבול הקטינות. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא כאמור בתסקיר. לבקשת המדינה, עיכב בית המשפט את ביצוע ההחלטה.

           המדינה עררה על ההחלטה לשחרר את המשיב למעצר בית, ובהחלטה מיום 28.10.2015 קבע בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) כי ניתן לעצור נאשם עד לתום ההליכים נגדו גם במצב בו מדובר בראיות נסיבתיות, ובלבד שנרקם מתוכן מארג ראייתי המבסס את אשמתו הלכאורית של הנאשם. בענייננו נקבע כי כך הם פני הדברים, וישנן ראיות לכאורה בעוצמה הנדרשת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. עוד נקבע כי אין לשחרר את המשיבלחלופת מעצר, כפי שהורה בית המשפט המחוזי, משמיוחסות לו עבירות על רקע אידאולוגי המעידות על מסוכנות ייחודית, ואין להורות בנקל על שחרור לחלופה בנסיבות אלה. כן נאמר כי המסוכנות נלמדת גם מן העובדה שזמן לא רב קודם לכך, הורשע המשיב בעבירה שהרקע שלה דומה ושבגינה אף ריצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, ותלוי ועומד נגדו הליך פלילי נוסף. סופו של דבר, בית המשפט קיבל את הערר, ביטל את החלטת בית המשפט המחוזי, והורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.