בש"פ 241/15 ודיע איבדאח נ' מ"י

1.        לבית המשפט המחוזי בנצרת הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של הריגה ושל תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות. העבירות נעברו, לכאורה, ביום 26.7.2014, כאשר העורר, ביחד עם שני אחיו (רביע ופריד) ועם אחד מגיסיו (ככל הנראה הכוונה לגיסו ג'.ר ולא לגיסו מ.ז, כפי שנטען בכתב האישום), יצאו מביתם בנצרת כדי להתעמת עם המנוח אשר עלב באביו של העורר. הארבעה הגיעו למקום כשהם מצוידים בנשק קר ונטען כי העורר נשא על גופו סכין. במקום נכחו, בין היתר, המנוח ואחיו בהאא. התפתחה תגרה במהלכה היכו אלה את אלה בידיהם, במקלות, בארגזי ירקות ובחפצים נוספים שהיו במקום. נטען כי תוך כדי התגרה שלף העורר סכין ודקר את המנוח דקירה אחת בחזהו, דקירה שהביאה למותו של המנוח למחרת היום.

2.        במקביל להגשת כתב האישום התבקש מעצרו של העורר, בן 20, בעל עבר נקי, עד לתום ההליכים. תחילה הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ואולם בשלב מסוים התברר למאשימה כי מי שנכח במקום ביחד עם שלושת האחים היה הגיס ג'סאן (לאחר שנמצא במקוםDNA  של ג'סאן), וזה האחרון מסר בחקירתו כי הוא דקר את המנוח. או אז טען העורר, בין היתר, כי אין מקום לקבוע כי בידי המאשימה מצויות ראיות לכאורה להוכיח את המיוחס לו, ולחלופין כי עצמתן של ראיות אלה אינה רבה, עד כי יש מקום לשחררו לחלופת מעצר.

3.        לאחר מספר דיונים ניתנה ביום 18.12.2014 החלטת בית משפט קמא לפיה יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים בהעדר חלופת מעצר הולמת. אכן, שירות המבחן, שהגיש שני תסקירי מעצר, הגיע למסקנה כי חלופת המעצר המוצעת, בפיקוח הוריו ואחותו של העורר, אינה הולמת ואין בה כדי להפיג את המסוכנות הנובעת מהעורר.

           על החלטה זו הוגש הערר דנא.

4.        בית המשפט המחוזי ניתח בהרחבה את המסכת הראייתית שבידי המשיבה והגיע למסקנה, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר, אף כי לא התעלם מהקשיים הקיימים בעניין זה, ובכללם הודאתו של ג'סאן בדבר דקירת המנוח על-ידו. יצוין כי עד כה לא הוגש נגד ג'סאן כתב אישום בקשר עם מעורבותו באירוע, על אף שאין מחלוקת שהוא נכח במקום. עם זאת סבר בית המשפט כי דבריו של ג'סאן אינם שומטים את הבסיס שעליו נשענות הראיות הלכאוריות נגד העורר. בית המשפט ציין, כי היה מקום לשקול חלופת מעצר בנסיבות התיק דנא, אך העובדה כי שירות המבחן בא בהמלצה שלילית אינה מאפשרת להורות על חלופת מעצר.

5.        בעררו מנתח בא כוח העורר בהרחבה רבה מאד את המסכת הראייתית הקיימת בעניינו. זאת, על מנת להראות, כי גם הראיות שעליהן התבסס בית משפט קמא אינן נקיות מקשיים וכי היה מקום לקבוע שבשל חולשת הראיות אין מנוס משחרור העורר לחלופת מעצר. עוד נטען, כי לא היה מקום למסקנת שירות המבחן בדבר היותו של העורר מסוכן ואימפולסיבי, מסקנה שהתבססה בעיקרו של דבר על עובדות כתב האישום, בהן כופר העורר מכל וכל. העורר אכן מודה כי היה במקום בו התרחשה התגרה, אך שולל את הטענה כי הוא היה זה אשר דקר את המנוח. בהקשר זה מדגיש העורר, כי הוריו נאלצו לעזוב את נצרת ועברו לישוב אחר, בו מתגוררת אחת מאחיותיו, והוא מבקש להשתחרר לבית הוריו.

6.        איני סבור שיש צורך במסגרת ההחלטה דנא לערוך ניתוח מפורט של מסכת הראיות המורכבת הקיימת בתיק דנא. לא יכולה להיות מחלוקת כי מסכת זו רחוקה מלהיות בעלת משקל לכאורי מלא והשאלה היא, האם הכרסום בעוצמת הראיות מצדיק שחרורו של העורר לחלופת מעצר על אף עמדת שירות המבחן, אשר ברי כי ראוי ליחס לה משקל של ממש.

           בית המשפט המחוזי הסתמך במידה לא מבוטלת על עדותו של אחיו התאום של העורר, רביע, אשר מסר לחוקריו שהעורר הודה בפניו שהחזיק סכין באמצעותה דקר את המנוח. אלא שטענת העורר, בכל הנוגע לעדות רביע, היא שרביע מסר לחוקרים מה ששמע מאחרים ואף ניסה לסייע, על פי מיטב הבנתו, לעורר, לבסס טענה של הגנה עצמית. יהא הדבר אשר יהא, לעת הזו יש לעדותו של רביע משקל והיא נמנית על אחת הראיות השוקלות כנגד העורר. כך גם הודעתו של בהאא, אחיו של המנוח, לפיה המנוח הספיק ללחוש באזנו כי היה זה העורר אשר דקר אותו (אכן בגרסתו הראשונה לא הזכיר בהאא נתון זה, אך סמוך לאחר מכן הוא מסר זאת לאחד השוטרים. יצוין גם שעדים אחרים מסרו כי המנוח לא הצליח לדבר לאחר שנדקר, מה שמכרסם במשקל דבריו של בהאא). בית משפט קמא הפנה גם להודעותיו של אסעד זועבי, שמסר כי נכח במקום וראה את העורר דוקר את המנוח. אלא שלטענת העורר, מהודעותיהם של עדים נוספים עולה, כי אותו אסעד זועבי הגיע למקום רק בסיום התגרה ולא היה יכול לראות את הדקירה. ואולם, עדותו של אסעד זועבי משתלבת בנקודה מסוימת גם עם גרסתו של ג'סאן: אסעד זועבי מסר כי "הגיס" ניסה לדקור את המנוח, אשר הגן על עצמו באמצעות ארגז, עד שהסכין נשברה ונפלה. ואכן, גם ג'סאן מסר כי הוא "דקר את הארגז".