בש"פ 187/16 משה בן משה נ' מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ב' שגיא) מיום 6.1.2016 בתיק מ"ת 61493-11-15, בגדרה דחה בית המשפט את בקשת העורר לשחררו ממעצרו עקב מצבו הרפואי.

2. נגד העורר ועשרה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המייחס להם שורת מעשי סחיטה באיומים, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע ומסירת ידיעות כוזבות. בתמצית: העורר הואשם כי יחד עם אחרים סחט באיומים אדם על רקע סכסוך כספי (להלן:המתלונן). בהמשך לכך, הניח העורר מטען חבלה מאולתר בצמוד לבלוני הגז בביתו של המתלונן, המטען הופעל ופיצוצו גרם נזק רב לבית משפחת המתלונן. העורר הורה לנאשם אחר להגיש תלונה כוזבת לטשטוש זהות המעורבים במעשה. כן הואשם העורר בכך שקשר קשר עם אחיו להשתלט על קווי חלוקת פיתות בבת ים, ועקב איומיו חדל הספק הקבוע מאספקת פיתות למסעדות להן סיפק בעבר. בנוסף, בוויכוח רחוב סתמי תקפו הוא וחבורתו אדם, היכוהו בראשו, ואיימו עליו ועל אדם נוסף באקדח. כן תקפו הוא ואחיו בעל קיוסק תוך שחבריהם מאבטחים את הכניסה לקיוסק ומונעים כניסה ויציאה ממנו.

1. כתב האישום הוגש ביום 29.11.2015 ועמו הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. שאלת קיומן של ראיות לכאורה עודנה מצויה בבירור. נוכח הזמן שנדרש להעברת חומרי החקירה נקבע הדיון ליום 6.1.2016. אולם בדיון זה הודיע העורר, כי עורכי דינו לענין מצבו הרפואי אינם מייצגים אותו לענין התשתית הראייתית, וכי לא עלה בידו להשלים משא ומתן לייצוג פרטי. לפיכך, מינה לו בית המשפט סניגור ציבורי, וקבע את המשך הדיון בתשתית הראייתית ליום 9.2.2016.

2. במקביל לאמור, ביום 13.12.2015 הגיש העורר בקשה לשחררו מן המעצר בנימוק כי הוא סובל מגידול ממאיר במוחו הגורם לו התקפים אפילפטיים מסכני חיים, וכי חלה החמרה במצבו, ולפיכך המשך החזקתו במתקן כליאה מסכנת את חייו. בדיון ביום 14.12.2015 הורה בית המשפט לשב"ס להגיש עד לדיון הקבוע ליום 21.12.2015 חוות-דעת רפואית בהתייחס למצבו הרפואי של העורר ויכולתו של שב"ס להעניק לו טיפול רפואי הולם. מועד זה נדחה לבקשת בא כוח העורר ליום 29.1.2015. בית המשפט מצא שחוות-הדעת שהוגשה מטעם שב"ס אינה מספקת ולפיכך הורה כי נציג שב"ס יתייצב למועד הנדחה.

3. לקראת הדיון הגיש שב"ס חוות-דעת עדכנית מיום 28.12.2015 מאת רופא מחוז מרכז, ד"ר דמיטרי קלוצקי, בה נמסר, כי משנת 2010 ידוע על גידול מסוג low grade glioma (גידול בדרגת ממאירות נמוכה) במוחו של העורר, וכי העורר לא הסכים לניתוח מחשש שייגרם לו נזק תפקודי, והוא מצוי במעקב נוירולוגי בבית החולים בילינסון. עקב הגידול הוא סובל מהתקפים אפילפטיים ומטופל בתרופה Keppra (להלן: קפרה). מאז תחילת מעצרו סבל מארבעה התקפים. היה מאושפז במר"ש ובבדיקה שנערכה לו שם ביום 27.12.2015 נמצא מצבו הכללי משביע רצון. ד"ר דימיטרי הוסיף, כי הפנה את העורר לבדיקת נוירוכירורג בבית החולים בילינסון, שם טופל בעבר, על מנת לקבל תכנית טיפול בהתאם למצבו העדכני.

4. בדיון בפני בית משפט קמא עדכן בא כוח המדינה, כי העורר פונה ממר"ש למבנה "ניצן" הסמוך לו, עקב התנגדותו לשהות במר"ש ואיומיו כי יבצע אירוע שלילי אם יישאר שם, לאחר שלא הותר לו להחזיק בחדרו פלטה חשמלית מחמת סכנה לשריפה במרכז הרפואי, והוא סירב להסתפק בחימום ארוחתו בשבת בעמדת הסוהרים. מכל מקום, ד"ר דימיטרי בחוות-דעתו, ואף ד"ר קלמנוביץ אשר התייצב מטעם שב"ס לדיון, הביעו עמדתם כי בידי שב"ס להעמיד לעורר תנאים סבירים ומענה הולם בחירום, באמצעות חובש ורופא הנוכחים ברציפות, ובמידת הצורך ניתן יהיה לפנותו לבית החולים באמבולנס. ד"ר קלוצקי הוסיף, כי אין צורך להחזיק את העורר במר"ש, בשים לב לסמיכות הרבה של המר"ש ליחידות המעצר בשב"ס.

5. בתום הדיון התיר בית המשפט לצדדים להגיש השלמת טיעונים בכתב, ולמחרת היום, ב-30.12.2015, ניתנה החלטת בית המשפט בה דחה, בשלב זה, את הבקשה לשחרור העורר מן המעצר והורה על השבת העורר למר"ש עד קבלת החלטה במכלול, לרבות התשתית הראייתית. בית המשפט התייחס למסוכנותו הגבוהה של העורר, בשים לב לעברו הפלילי ולכתב האישום הנוכחי, ממנו עולה תמונה של אדם כוחני ואלים הנעזר בצוות אנשים לביצוע מעשיו ואינו בוחל באמצעים קיצוניים דוגמת הנחת מטען חבלה מאולתר ליד בלוני גז בסמוך לבית המתלונן, והפעלתו, מעשים אותם ביצע העורר בעת שהיה באותו מצב רפואי בגינו מבקש הוא להשתחרר מן המעצר כעת. בית המשפט הורה לשב"ס להגיש עד ליום 5.1.2016 חוות-דעת רפואית מעודכנת לקראת הדיון ביום 6.1.2016, והתיר אף לעורר להגיש חוות-דעת באשר לסיכון בהחזקתו במר"ש לעומת שהיה בביתו.

6. ערר שהגיש העורר על החלטה זו נדחה בהחלטת השופט צ' זילברטל מיום 1.1.2016 (בש"פ9095/15). נקבע כי נוכח מסוכנותו הרבה מאוד של העורר לא ניתן לשחררו לאלתר אף ללא בחינת החלופה המוצעת על ידו במקום מגוריו הקבוע, אלא יש להשלים את הבירור במכלול בלוח הזמנים הסביר שקבע בית המשפט. וכן כי הליך בירור בקשת המעצר וכן בירור מצבו הרפואי של העורר מצויים בעיצומם, ומהחומר הרפואי הקיים לא מתחייבת מסקנה ברורה בדבר שחרורו לאלתר. 

7. ביום 6.1.2016 הוגשה לבית המשפט חוות-דעתו מיום 3.1.2016 של ד"ר מיכאל לוי, נוירוכירורג מבית החולים בילינסון, אליו הופנה העורר על ידי שב"ס. בחוות-הדעת צוין, כנראה מפיו של העורר, כי בחודש האחרון חלה החמרה באופי הפרכוסים ובתדירותם, וכי המטופל נוטל קפרה. בבדיקה נוירולוגית שנערכה לעורר על ידי ד"ר לוי במקום נמצאה הבדיקה תקינה, אם כי הדיבור מעט לא שוטף. צוין גם כי מפיענוח שלבית חולים איכילוב של בדיקת ההדמיה האחרונה עולה שאין שינוי ניכר לעומת בדיקה קודמת מ- 2013. על רקע התמונה הכוללת המליץ ד"ר לוי להגדיל את מינון תרופת הקפרה, ולהבטיח כי המטופל נמצא בתנאי מאסר המאפשרים טיפול נאות בזמן של פרכוס, ולהבטיח שם יכולת תמיכה נשימתית למקרה שיאבד נתיב אוויר.