ברקת אברהם (שיווק לעובד) נ' חכם הראל

פסק דין

1.התובע אוחז בשיק משוך ע"י הנתבע הנושא זמן פירעון 5.11.06 ואת ביצועו ביקש במסגרת תיק הוצל"פ. הנתבע קיבל רשות להגן, בין היתר בטענות בדבר העדר יריבות, העדר תמורה, חוזה למראית עין, ובטלות עסקת היסוד נוכח אי חוקיות ופגם בכריתתה.

לאור סכום השיק התבררה התביעה בסדר דין מהיר והצדדים נדרשו לניהול הליך הוכחות.

רקע עובדתי

2.התובע הוא חתנו של מר רן פלדמן (להלן: "רן") אשר אינו צד להתדיינות, אולם שימש דמות מפתח בסכסוך. רן ניהל יחד עם אחרת גן ילדים באמצעות חברה בשם "הגן שלנו בע"מ" בהוד השרון בין השנים 01'-06'. אשת הנתבע עבדה בגן הנ"ל כגננת.

בחודש יולי 06' התגלע סכסוך בין רן לשותפתו, והם החליטו למכור את הגן. הנתבע ואשתו הציעו לרן לרכוש את הגן.

3.לאחר ניהול מו"מ שעל תוכנו ותוצאותיו חלוקים הצדדים חתמו רן והנתבע ביום 21.8.06 על זיכרון דברים על פיו ישולם ע"י הנתבע סך של 37,000 ₪ + מע"מ בעבור ייעוץ להפעלת הגן (להלן: "זיכרון הדברים").

לטענת התובע, עוד בשל המו"מ הציע הנתבע לשלם סך של 150,000 ₪ ואילו רן ביקש לקבל סך של 180,000 ₪.בסופו של דבר סוכם ,כי ישולם לרן בנוסף לסכום המוסכם של 150,000 ₪ בגין המכירה עוד סך של 30,000 ₪ בעבור ייעוץ להפעלת הגן כאשר ההפרדה בין הסכומים נעשתה לבקשת הנתבע. בקשת האחרון היתה נעוצה ברצונו לעשות שימוש בחשבונית לצרכי מיסוי.

4.אין חולק כי כבר למחרת, ביום 22.8.06 נחתם הסכם בין הגן שלנו בע"מ, שבניהול רן ושותפתו לחברה שהקימו הנתבע ואשתו בשם "הראל ותמר חכם בע"מ" (להלן: "ההסכם"). במסגרת הסכם זה סוכם על מכירת הזכות לניהול והפעלת הגן לרבות המוניטין תמורת 150,000 ₪ כולל מע"מ. ההסכם הנ"ל נחתם בד בבד עם הסכם לפירוק מרצון של חברת "הגן שלנו בע"מ".

5.לגרסת התובע העלתה שותפתו של רן לפתע, במסגרת המו"מ עובר לחתימת ההסכמים הנ"ל, דרישה לתוספת תשלום שהיא סברה כי היא זכאית לו. הנתבע הסכים להשתתף בחלק מהסכום שהיה על רן לוותר לטובתה, ועל כן הוסיף סך של 7,000 ₪ לסכום של 30,000 ₪ שעליו סוכם בזיכרון הדברים. לאור כך תוקן הסכום הנקוב בזיכרון הדברים וכבר יום למחרת מסר הנתבע לרן את השיק נשוא התובענה.

מלבד הכחשת גרסת התובע העלה הנתבע מספר טענות הגנה כנגד זיכרון הדברים והשיק הבא מכוחו, כדלקמן:

ראשית, זיכרון הדברים נעשה למראית עין, ולמעשה, לא שיקף עסקה אמיתית, שהרי העסקה האמיתית היתה עסקת מכר של עסקי הגן בלבד, כאמור בהסכם מיום 22.8.06.

משכך, בהיות זיכרון הדברים בטל, גם דינו של השיק שניתן בגינו להתבטל.

שנית, הצדדים עצמם קבעו חד משמעית בהסכם המאוחר לזיכרון הדברים, כי כל ההתחייבויות ו/או זיכרון הדברים שקדם להסכם הנ"ל בטל.

שלישית, סעיף 4(א) להסכם מחייב תמורה יחידה בלבד בסך של 150,000 ₪, וזו שולמה. לכן דין ניסיונו של התובע לגבות כספים עודפים מעבר לסכום הנ"ל להיכשל.

רביעית, דין זיכרון הדברים להתבטל בשל אי חוקיות נוכח ניסיונותיו של רן להתחמק מתשלום מס, וכן להונות את שותפתו או בשל פגם בכריתתו של ההסכם.

חמישית, הפגם נוגע לאילוץ שהפעיל רן כלפי הנתבע, עת שאילץ אותו לחתום עליו בערמה, וזאת כתנאי למסירת מידע חיוני להפעלת הגן.

שישית, התובע שבא מכוחו של רן זכאי רק למחצית התשלום שמחציתו האחרת שייכת לשותפתו של רן.

6.אין חולק, כי השיק נשוא התובענה נחתם ונמסר לרן ע"י הנתבע.

לטענת התובע, נמסר השיק כשיק בטחון עד שיהיו לחברה שהקימו הנתבע ואשתו שיקים בחשבון בנק שיפתחו, שאז היה נמסר לרן שיק לפקודתו. עוד נטען, כי השיק נרשם לפקודת התובע משום שלרן לא היה תיק במע"מ באותה עת ולא יכול היה להמציא חשבונית מס לנתבע. לגרסתו, פנה לנתבע לאחר פתיחת הגן על ידו, וביקש לקבל שיק מהחברה שהקים לפקודתו כמוסכם, אלא שהנתבע משך אותו בלך ושוב תוך המצאת תירוצים מתירוצים שונים, כמו העדר כספים, ומשכך נאלץ להציג את השיק לבנק ולאחר חילולו לפתוח את תיק ההוצאה לפועל כנגדו.