ברק נ' קומימי

פסק דין

1.התובע, שהינו אחי אביו של הנתבע ומתגורר במושב מאור, טוען בתביעה זו כי ביום 8.4.10, במהלך תקופת אבל על מות האח/האב, הוא היה עד לכך שהנתבע וחברו משה סוויסה העמיסו על משאיתו של האחרון ברזל השייך לו וכי בעשותם כן גנבו ממנו את הברזל, ששוויו 5,000 ₪.

2.לטענת התובע, מדובר בברזל הנאסף ונמכר על ידו בדרך כלל במזומן, במחירים הנעים בין

500 ₪ ל- 1,200 ₪ לטון.

3.הנתבע, המאשר את הטענה שבמועד הנ"ל הוא אכן העמיס ברזל על משאיתו של סוויסה, טוען כי מדובר בפסולת ברזל אשר נאספה על ידי סוויסה באזור "התעלה הציבורית במושב, שהינה שטח ציבורי שאינו שייך לתובע. לטענת הנתבע, במהלך ביקורו של סוויסה בסוכת האבלים, הוא פנה אליו ושאל האם יש באזור ברזל שאפשר לאסוף. לשאלת הנתבע את אחיו אבישלום, אשר ישב איתם בסוכה באותה עת, השיב לו האחרון כי יש "ברזל זרוק בתעלת מים ציבורית" וכי אם ייקח אותו סוויסה משם, הוא למעשה יועיל בניקוי התעלה.

4.עוד טוען הנתבע כי משהבינו הוא וסוויסה שהתובע מאשימם בגניבת הברזל, הציע סוויסה

להחזירו אל המקום שממנו נלקח, או לחלופין לשלם לו עבורו ואולם התובע לא שעה להצעות אלה והתעקש על הגשת תלונה במשטרה נגדם.

5.לתמיכת טענותיו, הציג בפני התובע את התצלומים ת/1-2 אשר לדבריו צולמו בשטח השייך לו, כשנה לאחר האירוע נשוא התביעה, וטען כי אפשר לראות בהם פסולת ברזל המונחת באותו מקום ממנו נאסף הברזל בשעתו על ידי הנתבע וחברו סוויסה.

6.מנגד הגיש הנתבע את התצלומים נ/2-3 בהם מצולם השטח מזוויות שונות. בתצלומים אלה נראית חצרו של התובע מעבר לגדר עץ מאולתרת ומצידה האחר תעלה בשטח פתוח שממנו – כך לטענתו – נאסף אז הברזל.

7.מר יואב פנחסי ומר אבישלום קוממי, שני אחייניו של התובע, אשר הוזמנו לבית המשפט כעדים מטעמו, לא תרמו במאום להבהרת השאלה שבמחלוקת. מר פנחס המכהן כיו"ר ועד המושב מזה מספר שנים וחתום על מסמך מיום 26.6.11 בו הוא מאשר, לבקשת התובע, כי ערימת הברזל הנראית בתצלומים ת/1-2 מונחת במקום שאיננו משמש בדרך כלל להשלכת פסולת ציבורית, אישר בעדותו כי מעבר לחלקה השייכת לתובע ישנו שטח ציבורי, ויחד עם זה הבהיר כי הוא אינו יודע "מה נלקח ומאיפה". ואילו מר קוממי, אחיו של הנתבע, אמר בעדותו כי הוא "לא יודע על כך שאחיו כביכול גנב ממנו ברזל", ולא זכר סיטואציה בה שאל אותו הנתבע אודות הברזל, במהלך האבל על מות אביהם.

8.למעלה מן הצורך אציין כי ניכר היה על הצדדים, גם במהלך הדיון שהתקיים בפני, כי – בלשון המעטה – הם אינם מחבבים האחד את רעהו והם אף פנו זה אל זה בכינויי גנאי מעליבים, עד כי נאלצתי להפסיק את הדיון. על הרקע הזה, ככל הנראה, גם ויתר התובע על הזמנת סוויסה "הנכון" כנתבע 2 לדיון בתביעה, לאחר שהסתבר כי בטעות זומן אליו אדם אחר ששמו זהה ואין לו כל קשר לעניין, והעדיף להפנות חיציו אל הנתבע שהוא, לתפיסתו "העבריין העיקרי, אז שייתן את הדין".

9.במצב הדברים המתואר לעיל ובהתחשב בהתרשמותי לפיה לכל היותר מדובר היה באי הבנה כשמדברי הצדדים ומהראיות שהוצגו בפני עולה כי אף לגרסת התובע, נכון היה סוויסה לפרוק מן המשאית את כל הברזל שהועמס עליה בו במקום והמשטרה אשר הוזמנה לשם על ידי התובע שהתלונן על גניבה, החליטה לסגור את תיק החקירה, אני סבורה כי מדובר בתביעה קנטרנית שאין לה בסיס ולכן דינה להידחות.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 500 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום

התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין, בדואר רשום.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ד, 08 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: