ברק נ' כהן

החלטה

1.המשיב תובע את המבקש בבית משפט השלום באשדוד לפיצויים בגין הוצאת דיבה.

ישיבות ההוכחות נקבעו לתאריכים 22.2.11 ו- 1.3.11.

המשיב (התובע) ובא-כוחו לא התייצבו לישיבת 22.2.11 וביהמ"ש קמא (כב' השופט ג. דניאל) נעתר לבקשת המבקש והורה על דחיית התביעה.

בו ביום פנה המשיב בבקשה לביהמ"ש לביטול פסה"ד שניתן בהיעדרו וציין בבקשתו כי הסיבה לאי התייצבותו נבעה מטעות ברישום ביומנו.

ביהמ"ש דן בבקשת ביטול פסק הדין בישיבת 1.3.2011 ובהחלטתו מאותו היום נעתר לבקשה, ביטל את פסק הדין שניתן בהיעדר וחייב את המשיב בהוצאות המבקש.

על החלטה זו עותר בפני המבקש (הנתבע) לרשות לערער.

2.דין הבקשה להידחות על הסף – וזאת מכוח הוראת ס"ק 1 (7) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) תשס"ט-2009.

על פי האמור באותה הוראה: "לא תינתן רשות ערעור... על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה".

נוכח הוראה זו לא מצאתי מקום לבקש תגובת המשיב ואני מחליט לדחות הבקשה על הסף.

משלא נתבקשה תגובת המשיב – אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ה' אייר תשע"א, 09 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: