בשם היועץ המשפטי לממשלה:  עו"ד שמרית גולן

השופט נ' הנדל:

1. הדין הישראלי, כמו הדין במדינות אחרות, מכיר בהגנת הפטנט. בפשטות, ואולי בפשטות יתר, רישום הפטנט מעניק לגורם יחיד בעלות, מעין-בעלות, או למצער אגד זכויות, על המצאה. דין זה אינו חדש. חוקי פטנטים נחקקו כבר לפני מאות שנים. החידוש בימינו הוא שגם בנושא זה העולם הפך לכפר גלובלי. דהיינו, מתן פטנט במדינה אחת עשוי להשליך על מתן פטנט במדינה אחרת. כך גם להפך – שלילתו במדינה אחת עשויה להוביל לשלילתו במדינה שנייה. זוהי איננה תובנה כלכלית גרידא אלא חלק מדיני הפטנטים המהותיים.

מאפיין נוסף של דיני הפטנטים הוא הענקת הגנת הדין לתקופה מוגבלת. תהיינה הזכויות אשר תהיינה, אין הן עומדות לעולם. פרק הזמן המקובל בישראל ובעולם לשם הגנת פטנט הוא עשרים שנה (סעיף 52 לחוק הפטנטים, התשכ"ז-1967 (להלן: החוק)). תקופה זו כְּדוׂר אחד היא. ואולם, אין היא בבחינת סוף פסוק ביחס לכל סוג של המצאה. באשר לתרופות, שלשם שיווקן לא די ברישום פטנט אלא יש צורך גם ברישיון משרד הבריאות, נקבע כי ניתן להאריך את תקופת עשרים השנים לפרק זמן מסוים שאינו עולה על חמש שנים. מנגנון זה ידוע כ"צו הארכה".

שתי הנקודות שהוזכרו – ההיבט הבינלאומי של פטנט והאפשרות של מתן צו הארכה – נפגשות בתפר שבין המרחב לבין הזמן. כפי שנראה, זמן ההארכה שניתן בצו במדינה אחת יכול להיות תלוי במתרחש במדינה אחרת. העניין רגיש הוא. מפגש זה בין הזמן לבין המרחב הוא העומד ביסוד ההכרעה בהליך דנן. לא בכדי היועץ המשפטי לממשלה ביקש להצטרף להליך ולהביע עמדתו.

הליכים קודמים וטענות הצדדים

2. מונחות לפנינו שתי בקשות רשות ערעור, שעניינן צו הארכת תקופת תוקפם של פטנטים (להלן: צו הארכה). האחת עניינה חוקתיות קיצור צו הארכה לאחר שניתן, ואילו האחרת עוסקת בשאלת אופן חישוב תקופת ההארכה בנסיבות מסוימות. הבקשות הוגשו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, עש"א 5407-11-14 (כב' השופט ב' גרינברגר), אשר קיבל באופן חלקי ערעור על החלטתו של רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר א' קלינג (להלן: הרשם) (בקשה לשינוי תקופת תוקפו של צו הארכה לפטנט מס' 110956 (18.9.2014)). האחרון קבע כי ניתן לקצר את צו ההארכה בנסיבות העניין וכי תקופתו תהיה הקצרה מבין אלה שעל הפרק. בית המשפט המחוזי קיבל את הקביעה בדבר האפשרות לקצר את הצו, אך קבע אופן חישוב אחר, כך שבנסיבות העניין הוארך תוקפו של הצו מעבר לתקופה שנקבעה על ידי הרשם.

זוהי השתלשלות העניינים שברקע קביעת הרשם ופסק דינה של ערכאה קמא: למשיבות ברע"א 8127/15, הן המבקשות ברע"א 8263/15 (להלן יחד, לשם הנוחות: מרק) שייכות הזכויות השונות בפטנט ישראלי מספר 110956 שביסוד התכשיר הרפואי Ezetrol, המשמש להורדת רמות גבוהות של כולסטרול בדם. על פי סעיף 52 לחוק, "תקופת הפטנט היא עשרים שנה מתאריך הבקשה". הבקשה של מרק הוגשה בשנת 1994, ותוקף הפטנט שלה היה אמור לפוג כעבור עשרים שנים, וביתר דיוק – ביום 13.9.2014. בשנת 1998 תוקן החוק ונוספה האפשרות לתת צו הארכה, בכפוף לקיומם של מספר תנאים (חוק הפטנטים (תיקון מס' 3), התשנ"ח-1998) (להלן: תיקון 3 לחוק). מרק ניצלה אפשרות זו והגישה בקשה למתן צו הארכה, שניתן לה בשנת 2005. תקופת ההארכה אמורה הייתה להסתיים ביום 23.6.2017. לאחר מתן הצו, בשנת 2006, תוקן החוק פעם נוספת (חוק הפטנטים (תיקון מס' 7), התשס"ו-2006) (להלן: תיקון 7 לחוק). בין היתר, נקבע כי תקופת הארכה הנקבעת בצו הארכה תהיה שווה לתקופת ההארכה הקצרה ביותר שניתנה לפטנט במדינות מסוימות הנזכרות בחוק – זאת בכפוף למספר תנאים שיפורטו בהמשך (ראו סעיפים 64ט ו-64י לחוק).

בראשית שנת 2013 הוגשה על ידי המבקשת ברע"א 8127/15 והמשיבה ברע"א 8263/15 (להלן: התאחדות התעשיינים) בקשה לקיצור צו ההארכה שניתן למרק, בטענה שקיצור זה נגזר מאופן החישוב שנקבע בתיקון 7 לחוק. הרשם קיבל את הבקשה והורה על קיצור תקופת תוקפו של הצו, כך שהיא תסתיים ביום 22.1.2016, וזאת בהתבסס על תקופת צו ההארכה שניתן לפטנט בארצות הברית. ערעורה של מרק לבית המשפט המחוזי על עצם קיצור הצו נדחה, אולם בית המשפט קבע כי אין להתבסס על תקופת צו ההארכה שניתן בארצות הברית, שכן זה ניתן לאחר שכבר ניתן צו ההארכה בישראל. במקום זאת, הורה בית המשפט כי הצו יעמוד בתקפו עד ליום 17.10.2016, בהתבסס על תקופת צו ההארכה שניתן לפטנט בגרמניה. מכאן שתי בקשות הרשות שלפנינו, שבהן מלין כל אחד מן הצדדים על ההכרעה באחת מן הסוגיות לחובתו. מרק טוענת כי לא היה מקום לקצר כלל את צו ההארכה שניתן לה. התאחדות התעשיינים מטעימה כי יש לקצר את הצו אפילו יותר – כך שיפקע ביום 22.1.2016 ולא ביום 17.10.2016.