ברנס זהבה נ' רשת גני ילדים של אגודת ישראל

החלטה

בקשת התובעת מיום 28.4.10 להורות על השבת האגרה. נטען כי תובעות אחרות, שתביעתן אוחדה עם תביעת התובעת, שילמו אגרה נמוכה יותר.

דין הבקשה להידחות. עיון בכתב התביעה שהגישה התובעת, כמו גם באגרה שחויבה לשלם על ידי מזכירות בית הדין, מעלה כי התובעת לא חויבה לשלם אגרה ביתר ומשכך אין להורות על השבת אגרה כמבוקש על ידה.

כתב התביעה הוגש ביום 20.8.08. משכך, ככל שהדברים נוגעים לאגרת בית הדין שעל התובעת לשלם, חלות על התובענה הוראות תקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשכ"ט – 1969 ולא התקנות משנת תשס"ח שהחליפו אותן (ראו סעיפים 16, 17(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות), התשס"ח – 2008).

לפי תקנות האגרות משנת תשכ"ט, יש לשלם אגרת בית דין בשיעור 1% על תביעות לפיצויי פיטורים וכן על תביעות לשכר עבודה (לרבות הבראה, דמי מחלה וכו') שאינן בסמכות רשם (סעיף 4(3) לתקנות תשכ"ט וכן פריט 1 לתוספת הראשונה של תקנות אלו). בכתב התביעה כללה התובעת רכיבי תביעה של פיצויי פיטורים (120,128 ש"ח), דמי הבראה (21,000) ש"ח והשבת קיזוז מהשכר (12,600 ש"ח). על כל אלה היה עליה לשלם אגרת בית דין בשיעור כולל של 1,537 ש"ח המהווים 1% מרכיבים אלה. כמו כן תבעה דמי מחלה ופיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה. רכיבים אלה לא כומתו ומשכך חויבה התובעת לשלם בגין כל אחד מרכיבי תביעה אלו אגרה בסך 61 ש"ח בגין סעד ששוויו לא בוטא בכסף (תקנה 8 לתקנות תשכ"ט). התוצאה הינה כי לא נפלה טעות בחיוב התובעת באגרת בית הדין ומשכך דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ט אייר תש"ע, 03 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: