ברלינר ואח' נ' מזרחי ואח'

החלטה

בתובענה שהוגשה בתיק זה עותרים המבקשים להורות לרשם המקרקעין לתקן טעות סופר אשר נטען כי נפלה בספרי רישום המקרקעין. בכתב התובענה הובהר, כי התביעה הוגשה מאחר שלפניה לתיקון הטעות, שנעשתה אל רשם המקרקעין, השיב הרשם, כבר לפני חודשיים, שהוא מזמין את התיק, אולם טרם ניתנה תשובה לגוף הענין.

בהחלטתי מיום 16.3.10 הוריתי למבקשים להבהיר מדוע הסמכות לדון בענין מסורה לבימ"ש זה ולא לרשם המקרקעין ובתשובתם טוענים המבקשים, כי קיימת סמכות מקבילה, תוך שהם מצטטים דברים שנאמרו בד"נ 20/73. יגעתי ולא מצאתי בפסק דין זה את הציטוט המובא בהבהרה המבקשים, אולם מצאתיו בפסקי דין אחרים (ראו, למשל: ת"א (מחוזי חיפה) 18284/02 - זיסר יוסף ואח' נ' (גנון שושנה )לבית גרינברג ואח' (לא פורסם, 20.9.99) ובפסקי דין נוספים.

סבורה אני שאין להשליך מהאמור שם, אל ענייננו, שכן הסמכות המקבילה קיימת, על פי סעיף 72(ב) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969, כאשר עסקינן בסכסוך בין בעלי דירות המצריך הכרעה בזכויות קנין ואילו בענייננו, מדובר (על פי הנטען בתובענה), בטעות סופר שאירעה אצל רשם המקרקעין בעת הרישום בספריו ולא בסכסוך בין בעלי דירות. על טענה לטעות כזו לא חל סעיף 72(ב) לחוק ואינני סבורה שיש להחילו עליה מכח "קל וחומר".

לפיכך, לא היה מקום להגיש התביעה לביהמ"ש ובכל מקרה לא היה ראוי להגישה לאחר המתנה של חודשיים לתשובת רשם המקרקעין.

בסעיף 4 להבהרה שהגישו המבקשים לתיק ביהמ"ש (בקשה מס' 2 בתיק), נכתב, כי "למען היעילות ובכדי לא להעמיס על בימ"ש נכבד זה, מסכימה כונסת הנכסים להעביר הדיון בפני המפקח על רישום המקרקעין, בכפוף להחזר מלוא האגרה ששולמה ע"י התובע".

בנסיבות הענין ולאור האמור לעיל, אינני מוצאת מקום להעביר את הדיון אל המפקח על רישום המקרקעין.

בהעדר סמכות עניינית, אני מורה, איפוא, על מחיקת התובענה.

אשר להחזרת האגרה – התקנות אינן מאפשרות החזרת האגרה במלואה. רק משום ההסכמה (גם אם החלקית), אשר בסעיף 4 להבהרה, אורה על החזר האגרה על פי התקנות (תקנה 6(ג)(2) ל תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.

החלטה זו ניתנה על ידי מכח סמכותי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.