ברזין ואח' נ' לונטל

החלטה

לפניי, בקשת המבקשים למתן צו זמני האוסר על דיספוזיציה כלשהיא בדירת מגורי הנתבע המצויה ברח' ששת הימים 16 ת"א (להלן:"הדירה") וזאת עד למתן פס"ד בתביעת המבקשים לאכיפת הסכם למכירת הדירה (להלן:"ההסכם") ולפיצויים בסך של 315,905 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בעקבות הפרת ההסכם ע"י הנתבע.

יאמר כי זכויות הנתבע בדירה רשומות בחברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (להלן:"החברה") בלבד. כן עותרים המבקשים בתביעתם לרישום הצו שינתן ברישומי החברה.

לשיטת התובעים, עליהם לשלם לנתבע סך של 1,290,000 ₪ עבור מלוא זכויותיו בדירה.

לטענת הנתבע, הסמכות העניינית לדון בבקשת הנתבעים למתן סעד זמני נתונה לבית המשפט המחוזי. לטענת הנתבע, סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד -1984 (להלן: "החוק") גודר את סמכותו של בית משפט השלום לדון בתביעות הנוגעות בענייני מקרקעין ומורה כי ידון ב:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

לטענת התובעים, מאחר והמקרקעין הנדונים אינם רשומים בספרי המקרקעין- משמע, לנתבע זכות חוזית כלפי החברה ואין לו זכות קניינית במקרקעין. בנסיבות אלו, משעסקינן בזכויות שאינן זכויות במקרקעין ומששווי הדירה אינו עולה על גבול סמכותו של בית משפט השלום – לבית משפט זה נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה ובבקשה.

דיון

אקדים ואומר כי לדעתי לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בבקשה.

בחנתי את הפסיקה שהובאה על ידי כל אחד מהצדדים לתמיכה בטענותיו שלו וכן בפסיקה נוספת שלא הובאה על ידי הצדדים. מסקנתי, עם כל הענווה, הינה כפי שהגיע אליה כב' השופט יצחק עמית בה"פ (חי') 119/08 שויצר נ' רפאל (6/7/08) לפיה"... למיטב ידיעתי אין הלכה חותכת מבית מדרשו של בית משפט העליון בנושא זה. הסוגיה נותרה פתוחה וניתן להצביע על דעות ומגמות סותרות בפסיקת בתי המשפט המחוזיים" (סעיף 3 להחלטה).

קראתי בעיון את החלטת כב' השופט עמית ועם כל הצניעות אין לי אלא להסכים עם מסקנתו ונימוקיה ולפיה "... הסמכות העניינית לדון בתוקפו של משכון רשום על זכויות חוזיות לגבי דירה לא רשומה, נתונה לבית המשפט המחוזי. כך גם כל תביעה שעניינה מקרקעין, בין רשומים ובין אם לאו, שהסעד שנתבע בה אינו חזקה/שימוש/ חלוקה" (סעיף 17 להחלטה).

מאחר והדיון בבקשה קבוע בפני למחר (22/12/09) - קצר הזמן מלפרט את כל הטעמים שהביאו את כבוד השופט עמית למסקנתו הנ"ל ועל כן אין לי אלא להפנות להחלטתו, כמו גם להחלטותיו של כבוד הרשם, (כתוארו אז), אבי זמיר בבש"א 23487/07 בת.א. 2427/07 קרקו נ' רמו (16/1/09) ובבש"א 20233/08 בת.א. 1639/06 דנקנר השקעות בע"מ נ' נציגות הבית ברח' אדם הכהן 3, ת"א ואח' (27/2/09).

סוף דבר

הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד. יחד עם זאת, איני סבור שיש להעביר את הבקשה לבית המשפט המחוזי מהטעם כי הסמכות העניינית לדון בתביעה הכספית נתונה לבית משפט זה והעברת הבקשה בלבד לבית המשפט המחוזי, להבדיל מהעברת התביעה העיקרית (הנחלקת לסעדים כספיים שבסמכות בית משפט זה ולסעדים שאינם בסמכות בימ"ש זה), עלולה לגרום לתקלה.

משהגעתי למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בבקשה נתונה לבית המשפט המחוזי – איני סבור כי יהא זה נכון לדון בבקשה לגופה כפי שעותרים התובעים לחילופין בסעיף 10 לתשובתם לתגובת הנתבע לבקשה.

הבקשה נמחקת. איני עושה צו להוצאות. המזכירות תקבע את זהות המותב שידון בתביעה.הדיון הקבוע ליום 22/12/09 מבוטל כפי שנמסר טלפונית לב"כ בעלי הדין.

המזכירות תשלח החלטתי זו לצדדים באמצעות הפקס המכני.

ניתן היום, ד' טבת תש"ע, 21 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים.