ברוכאל נ' מדינת ישראל

פסק דין

פתח דבר:

1.לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 24/03/13, על ידי השופט שמואל יציב בתיק המ"ש 3849-12-12.

2.בית משפט קמא דחה את בקשת המערער להארכת המועד להישפט ומכאן, הערעור שבפניי.

ההליך בבית משפט קמא:

3.ביום 16/07/12 נרשם למערער דו"ח ברירת משפט על סך 1,000 ₪ בשל כך שבאותו יום, נסע בכביש 4 לכיוון צפון בסמוך לצומת קריית אתא, ותוך כדי נסיעה עשה שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית.

על יסוד העובדות הנ"ל, יחסה המשיבה למערער עבירה לפי תקנה 28 (ב)לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961.

4. בחודש דצמבר 2012, הגיש המערער בקשה להארכת מועד להישפט כשהוא תומך את בקשתו בתצהירו ותצהיר מנהל החשבונות מטעמו. המערער טען כי אחרי עריכת הדו"ח ומסירתו לידיו, הוא הגיע לעבודתו, מסר את הדו"ח למנהל החשבונות והנחה אותו להגיש בקשה להישפט. אולם, משום מה, האחרון, שילם את הקנס.

5.המערער טוען כי הוא לא ביצע את העבירה המיוחסת לו וכי ביקש לקבל את יומו בבית המשפט, אולם, מחמת טעות, מנהל החשבונות שילם את הדוח ולא הגיש את הבקשה להישפט כפי שהנחה אותו.

6.מנהל החשבונות טען בתצהירו כי הוא נוהג לטפל בכל הדוחות של המערער, גם דוחות אישיים, חשבונות וכיו"ב. מנהל החשבונות, מר יעקב שוורצמן, טען בתצהירו כי המערער העביר לו את דו"ח ברירת המשפט והבהיר לו כי ברצונו להישפט בגין דוח זה, אך מחמת טעות, הוא שילם את הדוח מבלי ליידע את המערער. דבר תשלום הדו"ח נודע למערער כשהאחרון פנה אל הראשון וביקש לברר מה עלה בעניין הבקשה להישפט.

7.בית משפט קמא הלך צעד נוסף ועל כך יש לברך, קבע דיון וזימן את המערער ואת המצהירים לשם חקירתם. הדיון התקיים ביום 24/03/13, במהלכו המצהירים נחקרו ובית משפט קמא נתן את החלטתו בתמצית בהא לישנא:

"לא מצאתי כל סיבה להיעתר לבקשה. התגלו סתירות מהותיות בין עדותו של המבקש לבין עדותו של מנהל החשבונות לגבי האופן שבו גילה המבקש כי הדוח שולם לדבריו "בטעות". הבקשה נדחית".

8.כאמור, הערעור מופנה כנגד ההחלטה הנ"ל.

טענות הצדדים:

9.המערער שב והעלה בפני אותן טענות שהעלה בתצהירו וגם בפני בית משפט קמא. המערער כפר בעובדות כתב האישום באופן כללי והכחיש את ביצוע העבירה.

10.עוד טען המערער כי לא חלף הרבה זמן מאז ביצוע העבירה ועד להגשת הבקשה, הגם שלא הוגשה במועד.

11.המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. לטעמה, החלטת בית משפט קמא צודקת ונכונה. אין בפיו של המערער טענות שיש בהן כדי לבסס עילה להארכת מועד.

דיון והכרעה:

12.כאמור, לשם הארכת מועד להישפט, על המבקש להראות קיומה של עילה אחת מתוך שתי העילות האחת: אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את אי ההתייצבות לדיון ובענייננו, את האיחור בהגשת הבקשה להישפט או אם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין - רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מ. י. פד נז (6) 793. על כך נכתבו ברע"פ 1260/09 שלבי עאטף נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09) הדברים הבאים:

"לפי סעיף 229(ח2) לחוק סדר הדין הפלילי, משלא שילם המבקש את הודעת תשלום הקנס בתקופה הקבועה לכך (קל וחומר כשהוא שלם את הקנס – כ. ס.), ולא הגיש בקשה להישפט במשך אותה תקופה, הרי רואים אותו כאילו הורשע בבית המשפט ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס.  ואילו סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע שבית המשפט יהיה רשאי לקיים משפט לאדם שהגיש בקשה להישפט בגין הודעת קנס שהוגשה לאחר תקופת תשלום הקנס, מנימוקים שיירשמו (ראו רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.5.2007))". - ראו גם ראו רע"פ 1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 2.6.09)).