ברוך נ' סוויסה ואח'

פסק דין

תאונת דרכים שארעה בין מונית לבין רכב פרטי. כל אחד מהנהגים טוען כי הרכב האחר סטה למסלולו ופגע בו, כשהנהגים חלוקים גם בכל הנוגע למיקום התאונה.

בסיום הדיון, לאחר שמיעת העדויות, הסכימו ב"כ הצדדים על פסיקה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וזאת לאחר שבא-כוח התובע הסביר לו משמעותה של פסיקה שכזו. לצערי שורת ההסכמה נמחקה בטעות על ידי הקלדנית. לפיכך יינתן פסק דין מנומק, אולם סוגיית ההוצאות תוכרע כאילו הייתה פשרה.

הכרעה

לאור התרשמותי מהנהגים ובחינת תמונות הנזק מצאתי כי גרסת התובע נשללה וכי יש להעדיף את גרסת הנתבע.

התובע טוען כי הנתבע נכנס למסלולו ופגע בו מאחור, ובהתאם הוא מצביע על פגיעה בפינה אחורית של הפגוש, שרק היא מתאימה לגרסתו.

אלא שהתמונות מראות כי הנזק לפגוש הוא שולי, ועיקר הנזקים הוא דווקא בכנף – דבר שמעיד על פגיעה צדית כפי שמתאר הנתבע, ומחזק את האפשרות שהתובע הוא זה שנכנס למסלולו של הנתבע.

התובע טוען כי הנזקים בכנף אינם קשורים לתאונה, ואכן ניתן לראות סימני צבע אדום שאינו צבעו של רכב הנתבעים. אם כך, נשאלת השאלה מדוע נתבעו נזקי הכנף בתביעתו? שאלה זו לא זכתה למענה ראוי.

דווקא הנתבע טוען כי בתאונה נפגעה הכנף ברכב התובע, שכן התובע הוא שנכנס למסלולו וכך ארעה פגיעה צדית. הנתבע צילם את הנזק ביום התאונה ובתמונה אכן ניתן לראות כיפוף בכנף – דבר שתומך בגרסתו. אציין כי לא הבחנתי בנזקים באדום שככל הנראה נגרמו בתאונה מאוחרת יותר.

יוצא אפוא כי גרסת התובע אינה מתיישבת עם הנזק הצדי ואם אלו הם הנזקים סביר שגרסת הנתבע לתאונה היא הנכונה. מנגד, אם נקבל את גרסת התובע, לפגיעה מאחור, לא הוכח כי נגרם נזק לרכב ואף עולה חשש כי התובע ביקש להיפרע בגין נזקים בלתי קשורים.

בנסיבות אלו התביעה נדחית. בשל הסכמת הצדדים לפשרה בלבד אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.