ברוך נ' ון קולמיון

פסק דין

בפניי מונחת תביעה בגין תשלום דמי תיווך. כמו כן, מונחים בפניי כתב ההגנה של הנתבעת ופרוטוקול הדיון מיום 8.5.13.

הצדדים ועיקרי טענותיהם:

התובע טוען כי ביום 14.3.10 פנתה אליו הנתבעת כדי שיראה לה את הדירה ברח' למדן 2 ברמת-גן.

לטענתו, הובהר לנתבעת במפורש כי יתכן והדירה תוצע בעתיד למכירה.

עוד טוען כי עובדת שלו, אשר טיפלה בנתבעת, החתימה אותה על הסכם התיווך בו נאמר במפורש שאם הנתבעת, לאחר שתשכור הדירה תחליט לרכושה , היא תחויב בנוסף בעמלת תיווך של 2% +מע"מ משווי המכירה והפנה אותנו לס' 9ב להסכם.

בנוסף להדגשת הסעיף בפני הנתבעת, טוען התובע , כי אף הוסף תנאי זה בכתב יד על גבי ההסכם במילים "יודגש סעיף 9ב לחוזה" אשר הנתבעת חתמה חתימה נוספת לידו.

עוד טוען הוא , כאשר בעלת הדירה הוציאה את הדירה למכירה , הציע התובע לנתבעת לרכוש הדירה וזו לא הראתה התעניינות.

התובע טוען כי הנתבעת שהתה בדירה מהיום בו שיווק לה את הדירה ולא פינתה אותה. לטענתו, הנתבעת אף מודה בכך שהגורם להכרתה וכניסתה לנכס, הוא התובע.

ב-2011 מכרה בעלת הדירה את הנכס לאדם בשם קייזמן , שזה מכר הדירה לנתבעת. לטענתו המכירה לצד ג' נעשתה בכדי למדרו מעיסקת המכר כניסיון להתחמק מתשלום עמלת התיווך, תוך התעלמות מסעיפי ההסכם עליו חתמה הנתבעת.

כאשר התובע התקשר לנתבעת בכדי שזו תשלם את עמלת התיווך המגיעה לו , סירבה הנתבעת לשלם.

בעקבות סירובה, שלח התובע מכתב מעו"ד עם דרישת תשלום. לטענתו, הנתבעת השיבה לכך במכתב שכולו תשובות מתחמקות .

טוען התובע, עצם החתמת הנתבעת על כתובת הנכס, העובדה כי לא הכירה את הנכס לפני ובזכות פעולות השיווק שלו, נכנסה הנתבעת לנכס ובסופו של דבר גם רכשה אותו תוך כדי מודעות כי אם תרכוש הדירה תשלם עמלת תיווך.

לטענתו, די בפעולות אלו כדי לזכותו בדמי תיווך מלאים.

עוד טוען הנתבע כי מידורו מהעסקה שהתנהלה בין צד ג' לנתבעת כדי למנוע תשלום דמי תיווך יש בכך משום חוסר תום לב.

מנגד, טוענת הנתבעת, פנתה היא לתובע לאחר שראתה על מרפסת הדירה שלט "להשכרה בלבד".

לטענתה, בעקבות גירושים קשים שהותירו אותה חסרת כל עם 2 בנותיה הקטינות, נאלצה היא למצוא דירת מגורים לה ולבנותיה במהירות. לחץ הזמן גרם לה לחתום על הסכם שכירות בדירה הראשונה שראתה, על אף שנזקקה לשיפוץ.

טוענת הנתבעת שעל הסכם השכירות והסכם שכה"ט החתימה אותה עובדת התובע ברחוב ולא במשרד.

בנוסף, לטענתה, הובהר לה כי אם בעלת הדירה, הגב' נדיה לינדנבאום, תוציא את הדירה למכירה ישולם שכרו של התובע בהתאם להסכם.

טוענת הנתבעת כי שילמה לתובע את שכר התיווך בגין השכרת הנכס על-סך 3,800 ₪ + מע"מ. הסכום ששולם, לטענתה , היה גבוה מהשכה"ט שסוכם, שכן סוכם כי שכרו יעמוד על חודש שכירות , והסכם השכירות קבע כי דמי שכירות יעמדו על-סך 3400 ₪ . זאת ועוד, שיפוץ הדירה, לטענת הנתבעת, נעשה על-ידה מחשבונה.