ברהום נ' בר-עם ואח'

החלטה

מונחת לפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה וכן מהפקדת ערבון בגדר הליך ערעור על החלטת בית המשפט קמא, מיום 1.1.2012 (תא"מ 10163/08 כב' השופטת אנה שניידר).

לעניין פטור פטור מתשלום מאגרה – לטענת המבקש הוא נכה, איננו עובד ומתקיים מקצבת נכות, בלבד. כמו כן, מצבו הרפואי קשה. עוד טוען המבקש, כי אין ברשותו נכסים או חסכונות והוכרז חסר יכולת תשלום בלשכת ההוצאה לפועל. בנוסף, בהליך מושא הערעור פטר בית משפט קמא את המבקש מתשלום אגרת בית משפט. בנסיבות אלה, נחה דעתי, כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וסיכוייו של ההליך אותו יזם המבקש, להתקבל (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, (להלן- "עניין ורנר")). 17.01.2007.) לפיכך, הנני פוטר את המבקש מתשלום האגרה, כמבוקש.

לעניין הפקדת ערבון - בראשית הדברים יוער, כי הגם שהמבקש הגדיר את כותרת בקשתו, כבקשה ל"פטור" מהפקדת הערבון, יש לראות בה כ"מעין ערר" (ראה גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) 653-652), על החלטת המזכירה הראשית, כקבוע בתקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות), מיום 15.2.20122, לפיה, נדרש להפקיד ערבון בסכום של 15,000 ₪. מכאן, מקום בו הוגשה השגה שמהותה, ערעור על החלטת המזכיר הראשי של בית המשפט, רשאי הרשם לשקול מחדש את ההחלטה ולקבוע את שיעור הערבון, על פי הנתונים הקונקרטיים של ההליך (רע"א 1723/91 נתן נסטל נ' אריה בר נוי, פ"ד מה(5), 83 (1991), 86ג) ובמקרים המתאימים, ניתן לפטור את המבקש מחובת הערבון, נוכח נטען בבקשה שהוגשה והכל, כקבוע בתקנה 432 לתקנות.

בענייננו, לאחר ששקלתי את השיקולים הדרושים, להכרעה, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הבקשה לפטור מחובת ערבון, מבלי להידרש לתשובת המשיבים. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת המזכירה הראשית ולשנות מקביעתה, לעניין שיעור הערבון, להפחיתו ולהעמידו על סך של 3,000 ₪, בלבד.

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (עניין ורנר, לעיל). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

בעניין זה נקבע, כי קיים שוני בין תכלית האגרה לבין תכלית הערבון, כך שפטור מאגרה אינו גורר באופן אוטומטי פטור מערבון ותיתכנה תוצאות שונות לשתי בקשות הפטור (בש"א 6411/11 אייל שני נ' עו"ד ארז חבר, נאמן לנכסי החייב 3.10.2011; עניין ורנר, שם). לכן, בשונה מהבקשה לפטור מתשלום אגרה, אין די בהוכחת העדר יכולת כלכלית אישית של מבקש הפטור, ועליו להוכיח בנוסף כי אין באפשרותו להיעזר בסביבתו הקרובה לשם גיוס כספי ערבון. זאת ועוד, אין די בכך שההליך מגלה עילה, ויש להראות כי סיכוייו טובים (ראה רע"א 2630/10 עמוס וסרמן נ' אילנה פורט, 22.8.2010).

במקרה דנן, המבקש לא התייחס לעניין ניסיונותיו לגייס כספים ממעגל קרוביו ולא הניח תשתית מלאה ומפורטת לביסוסה, הגם שאין חולק כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו בין המשופרים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה לפטור. בנוסף, המבקש לא צירף תיעוד רלוונטי, מספק, לביסוס טענותיו לחוסר יכולתו הכלכלית. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את ההליך שלפניי, הנני סבור, כי יש הצדקה לשנות משיעור הערבון, הנוהג.

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, ובשים לב לסכום התביעה בהליך בבית משפט קמא, כמו גם למצבו הכלכלי הקשה, כי יש להעמיד את הערבון על סכום מתון של 3,000 ₪ בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה ללא הודעה נוספת.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ב, 15 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

משה בר-עם, רשם