ברדן נ' קציני ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי הרכבים המעורבים ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 להדחות ויש לקבלה כנגד הנתבעות 1 ו-2.

ראשית, עוצמת הפגיעה ברכב הנתבעת 1 מלפנים לצד הנזק שנגרם לרכב התובעת מאחור, אינם מתיישבים עם טענת הנתבעת 1 בדבר הדיפתה קדימה, בעודה בשלבי עצירה, אל עבר רכב התובע. עוצמות אלו מלמדות על התרחשות תאונה אחת בין הרכבים הנדונים כשלאחריה, באה לעולם הפגיעה הנוספת שבין רכב הנתבע 3 לרכב הנתבעת 1. בהקשר לכך אציין כי גם עוצמת הפגיעות ברכב הנתבעת 1 מאחור לצד עוצמת הפגיעה ברכב הנתבע 3 מקדימה, מחזקות מסקנה זו. זאת ועוד, עיון בתמונות נזקי רכב הנתבעת 1 מקדימה מלמד על אחידות הפגיעה במרכז הרכב, ממש באזור מרכז מספר הרישוי, דבר שהוביל להרמת מכסה המנוע ויצירת "בטן" עמוקה כלפי מעלה והוא הדין בנוגע לרכב התובעת שנפגע באזור המרכז- אחור. תצורת הנזקים הללו מעידה על פגיעה ישרה שבין רכב הנתבעת 1 והתובע, היינו כאשר שני הרכבים נוסעים זה מאחורי זה בטור. אילו רכב הנתבע 3 היה פוגע תחילה ברכב הנתבעת 1 , בטמבון האחורי הימני שלו, אזי סביר שלא היינו חוזים בנזקים אלו אצל הנתבעת 1 שכן במקרה שכזה רכבה היה מוטה לשמאל, בשל זווית הפגיעה ולא ממרכז את נזקיו באזור שבו הופיעו לאחר התאונה.

שנית, בעדותה היום, אישרה הנתבעת 1 כי לאחר התאונה רכבה עמד באלכסון בנתיב השמאלי כשפניו מוטות שמאלה. לטענתה [עמ' 7 שורות 28-29 לפרו' הדיון] הרכב הוזז לאחר התאונה לשוליים, אך נותר באותה זווית מוטה לשמאל. עיון בתמונה שעל בסיסה העידה הנתבעת 1 מלמד כי הרכב מצוי ע"ג השוליים השמאליים באלכסון ולמעשה בהתאם לעדותה זו, גם היה מצוי באותו מצב לאחר התאונה. האמור, תואם את גרסת הנתבע 3 ביחס להמצאות החלק האחורי של רכב הנתבעות 1 ו-2 בנתיב נסיעתו הימני לפני התאונה וגם תואם את מיקום הנזקים ברכבי הנתבעות 1 ו-2 מאחור. חיזוק למנח הרכב במצבו זה גם ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של התובע, שאינו בעל עניין במחלוקת שבין הנתבעים, שם תיאר את מנח רכב הנתבעת 1 לאחר התאונה כשהוא מצוי בין שני הנתיבים הימני והשמאלי [עמ' 3 שורה 19 לפרו' הדיון מיום 14.7.13].

שלישית, לכל אורך עדותו בפני בית המשפט, הודעתו בכתב לחברת הביטוח והודעתו במשטרה, מייחס התובע את האחריות לתאונה לנתבעת 1. זאת ועוד, מעדותו במשטרה ניתן ללמוד כי הביט במראה הפנימית של רכבו טרם ההתנגשות וראה את רכב הנתבעת 1 מגיח במהירות מאחוריו ולשם כך הסיט את ההגה של רכבו לשמאל. אין בהודעתו זו אזכור כי ראה רכב נוסף מתנגש תחילה ברכב הנתבעת 1 ולאחר מכן הודף אותו אליו. מן ההיגיון לסבור כי בעת המבט במראה, ברגע הקריטי הקודם לתאונה, יבחין התובע בהתרחשות זו ויעיד עליה. הודעתו כאמור מצביעה על רכב אחד בודד ששאט לעברו מאחור והיה זה רכב הנתבעת 1. על גרסה זו חזר התובע בעדותו בפני בית המשפט, והגם שלכאורה הוא אדיש כאמור לחלוקת האחריות שבין הנהגים, הטעים כי לא רק שראה את רכב הנתבעת 1 מגיח לעברו במהירות אלא הלכה למעשה היה זה הרכב היחידי שראה באותה עת [עמ' 2 שורות 24-25 לפרו' הדיון מיום 14.7.13]. בהקשר לכך, התובע שלל לחלוטין את גרסת הנתבעת 1 אודות הדיפתה אל רכבו בידי הנתבע 3 [שם, בעמ' 3 שורות 3-5] בין היתר מכיוון שלא ראה אותו עובר לתאונה מאחור אך גם כיוון שידע להעיד פוזיטיבית, מתוך מה שראה והרגיש, את רכב הנתבעת 1 בלבד פוגע בו מאחור [ עמ' 3 שורה 16].

רביעית, עדותה של הנתבעת 1 היתה מבולבלת, לא עקבית ולא שידרה קוהרנטיות להודעתה במשטרה ואותות האמת לא ניכרו על פניה. העדה ידעה לזכור באיזו מהירות היא נסעה עובר לתאונה, את השתלשלות העניינים הקודמת להתנגשות בינה ובין התובע ועובדת בלימתו לסירוגין [ עמ' 6 שורה 19 לפרו' הדיון מהיום] של רכב התובע והדיפת הנתבע 3 את רכבה לרכבו. ברם, היא לא ידעה לציין את המרחק בינה ובין הרכב מלפנים מפאת חלוף הזמן מאז התאונה כביכול [שם, בעמ' 7 שורה 3-4], את מנח הרכבים בעת התאונה ( עובדה חשובה כשלעצמה לאימות גרסתה) [עמ' 7 שורה 7-8] ואת העובדה, עליה אין מחלוקת, כי רכב התובע נאלץ לסטות שמאלה והתנגש בחומת הבטון [שם, בשורות 9-12] שבצד הדרך. הנתבעת 1 גם אישרה שלא ראתה את הנתבע 3 עובר לתאונה ולא שמעה חריקת בלמים, דבר המתבקש באופן טבעי מעוצמה כזו של התנגשות.

אשר על כן, אני מורה כי התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 תדחה ללא צו להוצאות למעט שכר התייצבות הנתבע 3 למתן עדות בסך 400 ₪ שישולם על ידי הנתבעת 2.

הנתבעות 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע את מלוא הנזק הישיר הנתבע על ידו וזאת בסך 17,900 ₪, בצירוף הפרישי ריבית והצמדה למדד מיום קרות התאונה (ה-1.12.11), שכ"ט עו"ד בשיעור 17.7 ואת אגרת בית משפט ששולמה על ידו בפתיחת התיק.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, א' אדר ב תשע"ד, 03 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.